הבחירה בדוגמנית להובלה של קמפיין היא התלבטות בה מעורבים בדרך כלל אנשים רבים: משרד יחסי הציבור, הבעלים של חברת האופנה, משרד הפרסום ואנשי השיווק. כל אחד מהצדדים מושך לכיוון אחר, כזה שישרת את האינטרסים שלו עצמו ביתר קלות. בעלי החברה רוצים מישהי שתתאים למותג, אנשי יחסי הציבור רוצים סלבריטאית שתתראיין בלי סוף ותביא כותרות, משרד הפרסום רוצה דמות שתתאים לסרט הפרסומת והמודעות, וכולם רוצים להשיג את הדוגמנית האידיאלית, בלי לשלם סכומים אסטרונומיים.
המאבקים הללו גורמים לכך שלפעמים, דוגמניות לא מתאימות נבחרות מהסיבות הלא נכונות להוביל קמפיינים. במקרים כאלה נפגעת חברת האופנה - גם מבחינה תדמיתית וגם מהיעדר יחסי ציבור. הדוגמנית נפגעת גם כן, היות שהיא הופכת למזוהה עם חברה מסויימת, מה שעשוי למנוע ממנה קמפיינים לחברות אחרות בעתיד, בגלל בדימוי שנוצר לה. הנה כמה דוגמאות: שני פרידן (חברתו של אביב גפן) הצטלמה לקמפיין של המעצבת נירית לבב, למרות שהיא כבר שנים לא בזירת האופנה או הרכילות, ולא היתה מוכנה לדבר עם עיתונאים. עמית מכטינגר הובילה את קמפיין חברת הוניגמן השמרנית והתראיינה על בעיות הסמים שלה. רומי אבולעפיה הובילה את קסטרו ולא היתה מוכנה להשתתף בתצוגה כי לטענתה "אינה דוגמנית". אחרונה חביבה היא יעל גולדמן (בתמונות), שמובילה את קמפיין אופנת בוניטה. גולדמן משדרת דימוי אליטיסטי ומתוחכם, שלא בהכרח פונה לקהל שצורך את אופנת בוניטה, שהיא עממית יותר בסגנון ובמחירים.
