אלוהים לא חנן אותי בגובה מרשים. אני מהבחורות שאפשר לתאר אותן כ"מטר ואפונה". מתישהו בכיתה ו' הפסקתי לגדול לגובה. הבדיחה שהכי לא מצחיקה אותי, זה שאומרים עלי שאני בדיוק בגובה המתאים למציצות, ועוד רוצים שאני אחייך כדי לבדוק אם יש לי רווח מתאים בשיניים.
בתור מטר וארבעים, אני מוצאת שכל עונה חדשה מאתגרת אותי אופנתית. האתגרים הולכים ונעשים קשים משנה לשנה. לפני חמש-שש שנים, כשחולצות הבטן היו באופנה, פשוט לא יצאתי מהבית. כך גם בעונתו הגדולה של המיני לפני כשנה. כולן נראו כמו דיוות קוטלות גברים עם מיני קצרצר ומגפיים, ורק אני נראיתי כאילו איבדתי את הדרך לגן. אוברולים, שהיו באופנה לזמן קצרצר היו פשוט לא רלוונטיים. גם בגדים רחבים ונופלים דמויי שק אני לא לובשת- הם מוסיפים לי רוחב בצדדים ומקטינים אותי בגובה, מה שלא רצוי לי בכלל.
אחרי שנים שבהן עקבתי בזהירות אחרי טרנדים אופנתיים והוצאתי מאות שקלים על ביגוד חדש, הבנתי שפשוט עדיף לי ללכת עם מה שעושה לי טוב, ולא אחרי ההפלצות של מעצב זה או אחר, שמעצב, מה לעשות, לגוטמניות של המין הנשי. הכלל הוא פשוט- רק מה שמוסיף לי אורך, חושף מעט ונותן תחושה שמתחת יש עוד הרבה. זה לא שאין לי מה ללבוש, פשוט טווח הגזרות הוא מוגבל יחסית. חולצות - תמיד עד קו המכנסיים, רצוי שלא יעברו אותם בהרבה. טרנד השמלות מעל מכנסיים לא עובד - אני נראית כאילו התחפשתי לאיש נמוך במקרה הטוב, או שיצאתי מקרקס פריק-שואו, במקרה הרע. מכנסיים בגזרה גבוהה גם לא, כי הן מעוותות את הפרופורציות הבעיתיות מראש שלי.
גם אופנתי וגם מגביה
מה שכן נראה עלי לא רע הוא חולצות עם מפתחי וי עמוקים ושמלות שמגיעות עד אחרי הברך. עונת מכנסי ה-3/4 היתה עונה יפה בשבילי, נהניתי מכל רגע, ואפילו האמנתי לרגע שאני מטר וחצי. חצאיות ארוכות מתחת לברך, אבל לא עד הקרסול, גם הולך. שיטה נוספת היא למשוך את המבט למעלה - מכנסיים או חצאית חלקה, לא בדוגמאות והדפסים משוגעים שמושכים את העין למטה, ויחד עם זה חולצה מעניינת ושרשרת יפה. בחורף- לא מעילי גשם ארוכים, שהופכים אותך לבלוק קטן וספוג, אלא מעיל עד קו המותן.
תוספת הגובה שבאמת מגביהה אותנו נמוכי הקומה היא כמובן נעליים. ימי הפלטפורמה היו ימי הטובים ביותר. אבל גם כאן, למדתי לא להגזים, היות שפלטפורמות גבוהות מדי הופכות אותי לסוג של בדיחה. עם האקססוריז שאני מוסיפה לעצמי אני יכולה בטעות להיחשב כטרנסווסטיט. גם כאן למדתי, על בשרי כמובן, לא להוסיף יותר מארבעה סנטימטר בנעליים "שטוחות", ושבעה סנטימטר בנעליים עם שיפוע. תמיד תמצאו אותי מוגבהת, גם בקיץ וגם לים.
הפסיכולוג שלי אומר- מה שלא הורג מחשל. גם אמא שלי אמרה לי, אבל לפסיכולוג אני משלמת, אז זה נשמע אמין יותר. נכון שלא תמיד אני מצליחה להסתיר את הכשל האנכי שלי, אבל למדתי לנסות, בכל מחיר, בכל עונה מחדש למצוא את פריט הלבוש האחד, שיהיה גם אופנתי וגם משלה, שכך שלא אצטרך לשמוע את הבדיחה הנוראית על הרווח בשיניים.