הירואין זה לא שיק

"איך היא נראית?" שואלים תמיד את הדודה שמנסה ללא ייאוש לסדר לי 'בליינד דייט'. "מקסימה, מאוד פתוחה וחברותית", היא עונה. רק אחרי לחצים היא מודה שאני מלאה, שמנמנה עם עצמות כבדות כמו של זברה, אבל עם נפש משוחררת של תוכי. ואז תמיד מגיעה השאלה הבלתי נמנעת והמתנחמת: "האם יש לה חוש הומור של שמנים?" מסתבר שזהו משהו ששמנים נולדים איתו, מופע סטנד אפ ערוך מראש המוצפן בקוד הגנטי שלנו, בין המטבוליזם האיטי והתיאבון המוגבר.

את המחשבה שגם שמנים מסוגלים להתרגש מרומנטיקה ולהזיל ריר ולא רק מתצפית על מדף הנקניקים, לא הרבה מסוגלים להפנים. אמנם גברים חובבי שמנות קיימים, אבל הם זן נדיר וקשים להשגה. וכך, נותרת אני, מול המראה עם ארון פתוח ועיניים עצומות למחצה ועם השאלה הנצחית של מה ללבוש ל'בליינד דייט'. זוהי שאלה שאפילו בחורות רזות מתקשות לענות עליה. העובדה שאת רוב חיי העברתי בפיתוח מנגנון הגנה, שלא יבייש אפילו את 'גדודי חללי', בדמותו של ההומור העצמי, לא תעזור לי בהכנות. כולנו יודעים שהרושם הראשוני קובע, ושלהיראות כמו סניף של חצי חינם בפגישה ראשונה זה לא להיט.

המטרה: להצניע נוכחות ולהבליט את היתרונות. לעומת בחורות רזות, הדילמה לא נפתרת בבחירת מכנסיים, חולצה או שמלה, אלא ממשיכה גם עד לתיק הערב, שעלול להיראות כמו מחזיק מפתחות על בחורה בעלת מימדים אמיתיים.

ובכן גבירותיי, אני לא מהז'אנר שימליץ לכן להיפטר מהשחור בארון, שיגיד לכן ששמנות בשחור זה פאסה ושעלינו לחגוג את משמנינו בשלל צבעי הקשת, ולהיראות עליזות למרות גורלנו המר. תמיד התנגדתי ללוק ההיפופוטם בפנטזיה, חינני ככל שיהיה, ואף חנות לבגדים במידות גדולות לא תשכנע אותי שגופיית רשת צבעונית עם עליונית שיפון זה משהו שיכול להחמיא לזרועות שנראות כמו מטחנת בשר.

תרשו לי לרגע להתייחס לנושא רשתות האופנה. בכל החנויות שמיועדות לנשים גדולות יש בגדים שברור שלא עוצבו על ידי בחורה שמנה. כך למשל, גופיות הספגטי הדקיקות שנמכרות בהן ממש לא רלוונטיות למי שצריכה ללבוש חזיה במידה H עם כתפיות ענקיות. ותראו לי שמנה שאין לה גם חזה גדול. ברשתות ה"רגילות", כמו קסטרו ורנואר, כמעט שאין למצוא מידה 44, מה גם שיש רשתות שבהן גם מידה 44 מתאימה בעצם לבנות במידה 40.

מזלי היחיד הוא שזכיתי במותן צרה יחסית לישבן די רחב, ובתקופות לא רעות שלי אני נראית פחות כמו מקרר ויותר כמו אלת הפריון - חלומו של כל גבר עם אינסטינקטים בסיסיים. לכן לוק ה'בליינד דייט' המובחר שלי הוא חצאית "קומות" שחורה וחולצת כותנה משוחררת חושפת כתף, בתוספת שאל זוהר בכל צבע שתבחרו.

את הקאץ' אני נוהגת לטמון בנעליים, שם הרבה יותר קל לי להפתיע. עקבי סטילטו דקיקים זה לא משהו שהעין והמשקל שלי מסוגלים לסבול. בדרך כלל הם לא מצליחים לשאת את המשקל שלי, ואם במקרה אני צועדת על דשא או אדמה רכה, יש סיכוי שאני אשקע פנימה ויהיה צורך למשוך אותי החוצה. הפתרון הוא פלטפורמות, אבל עדינות. נעליים עם סוליה ענקית רק יהפכו אותי לענקית עוד יותר, אבל אני חייבת להציג נשיות, גם בסביבת כפות הרגליים, מה גם שפלטפורמות מעניקות לי גובה, וכך, מבחינה פיזיקלית, המשקל שלי מתפרש על יותר מטראז', ואני כאילו רזה יותר.

מיותר לציין שטבעות לוחצות על אצבעות נקניקיות לא מוסיפות שום דבר לאף אחד, וגם עגילים בסגנון טיבטי על רקע זווית של סנטר כפול זה לא מראה שאנחנו רוצים למשוך אליו מבטים. אם אתן נורא חייבות תכשיטים, אז מקסימום שרשרת לצוואר, אבל בלי שלשלאות מאיימות. ואולי זה ייראה לכן מוזר, אבל גם שמנות מזדיינות. לכן אני מקפידה להצטייד בתחתון תחרה וחזייה תואמת. ודווקא בגלל שמדובר בתחתונים וחזייה שיש בהם הרבה בד, כדאי שזה יהיה בד צבעוני, עם תחרה או פרחים.

ולסיכום: סוד ההצלחה לא טמון בהומור או בשומן, אלא בהתנהלות. זה הזמן לתת לנפש העדינה לפרוץ ולקסם להישפך בכמויות. שימו דגש על הפנימי ולא על החיצוני, וכך תזכירו לזה שעומד מולכן שהרואין זה לא שיק. ואל תזמיני ספגטי בולונז בפגישה הראשונה.