מורידים את השפתון

שלוש הפקות אופנה שונות מפגישות אותנו עם הנשיקה, שהיא אולי הביטוי הכי לא אופנתי מבין האקטים המיניים שראינו בפרסום אופנה בשנים האחרונות. ולא מדובר בנשיקה קלינית, נקייה ואסתטית, שמבוימת בקפדנות על ידי הצלם, שדואג שהאיפור לא ייהרס לקראת הטייקים הבאים, אלא בנשיקות צרפתיות לוהטות, שמייצגות תשוקה אנושית, בסיסית, כמו אלה שרואים בתחנות אוטובוס בין צעירים שמתקשים להיפרד.

בהפקת אופנה שהופיעה במגאזין האוסטראלי Doingbird, הכניס הצלם טרי ריצ'רדסון את עצמו לפריים, והוא מדגמן נשיקה, שמלווה בסימני "איקי", שמדגישים את התשוקה האמיתית ומספרים לנו סיפור יותר רחב גם על מה שקרה רגע לפני הקליק של המצלמה. בהפקה אחרת, באותו מגאזין, מצולמים שני צעירים בג'ינס ובטריקו באווירה שמזכירה את שנות השבעים, בנשיקה שמביעה את התמימות של אותה תקופה.

במגאזין i-D הבריטי מופיעה הפקה שלמה בת שבעה צילומים שמציגה 7 זוגות מתנשקים מז'אנרים שונים של זוגיות, בהם זוג בנים וזוג בנות סטנדרטיים יחסית, גבר אסיאתי מנשק את זוגתו המערבית ההרה, צעירה ומבוגר, וזוג עם ילדה קטנה. ברוב התמונות, אחד מבני הזוג הוא ממוצא אסיאתי, מה שמתבהר כשרואים את שם משפחתו הסיני של הצלם, דיוק ליאו.

צילום האופנה, כמייצג של התרבות, התאפיין בשנים האחרונות בניכור ובהצגת האינדיבידואל כתלוש מסביבתו. ובאופנה כמו באופנה הסקס תפס מקום מרכזי, אולי יותר מאי פעם. עולם האופנה ועולם הפרסום מכתיבים לנו דימויים מיניים שהם לא רק מנוכרים, אלא פועלים בתוך המרחב והשפה שהם יצרו, והקשר בינם לבין הסקס שמתקיים בחיים האמיתיים הוא רחוק מאד. דווקא הפקות האופנה האלו, מציגות את חזרתה של התשוקה ושל המיניות האמיתית אל דפי הכרומו של המגזינים, ועל הדרך היא גם נותנת קצר ברב-תרבותיות.