יוז'י שוב הביתה

שבוע אופנה ראשון מסוגו יערך השנה בטוקיו, יפן, ובו יוצגו קולקציות אביב קיץ 2006. האירוע מיועד להתחרות באירועי אופנה מסוג זה, הנערכים כמה פעמים בשנה בערים שונות בעולם, הנחשבות לבירות אופנה, כמו פאריס מילאנו וניו-יורק. שוק האופנה היפני הוא עצום ופעיל, ובטוקיו נערכים פעמיים בשנה אירועי אופנה גדולים עם תצוגות מקומיות מרהיבות (אביב וסתיו). ואולם, אירועים אילו מחווירים בהשוואה לשבוע האופנה בבירות האופנה המוזכרות לעיל, היות שמציגים בהן מעצבים מכל העולם ולא רק מעצבים מקומיים.

שבוע האופנה היפני יחל ב-31 לאוקטובר, מיד אחרי שבוע האופנה בפאריס, ויתפרש על פני שבועיים. מארגני האירוע מצפים שהאטרקציה היפנית תמשוך סקרנים רבים שאינם יפניים, בהם מעצבים, קניינים, עיתונאים, וכו'. האירוע מתקיים תחת הכותרת – "קולקציות פריזאיות בסטייל טוקיואי" וייערך באוהל ענק בקונסטרוקציה חדישה ומתוחכמת, שיוקם במרכז פארק טוקיו ויוכל לאכלס כ- 1,200 איש.

שתי סיבות עיקריות עומדות מאחורי היוזמה לנסות ולבסס את טוקיו כבירת אופנה מן המניין. הראשונה היא, שראש המשרד למסחר ותעשייה ביפאן מקווה כי שבוע האופנה ישמש התחלה של פריחה מחודשת לתעשיית הטקסטיל היפנית. לדבריו, קניין רוחני מעין זה צריך להתקיים ביפן ולמצות את הפוטנציאל הכלכלי העצום הגלום בו. לדידו, אנשי מקצוע בתחום מכל רחבי העולם ייקנו חומרי גלם ותוצרים האופייניים רק ליפן ומצויים רק בה. בדרך זו הוא מקווה, תחווה תעשיית האופנה והתעשיות המשלימות לה, פריחה מחודשת.

סיבה שנייה לקיום האירוע, וכנראה החשובה יותר, היא הניסיון להחזיר הביתה את המעצבים היפאניים המפורסמים אשר עזבו את יפן בתחילת שנות השמונים לטובת בירות אופנה מערביות. הרעיון להשיב את המעצבים הנוטשים קשור ישירות לגאווה לאומית תרבותית, ומגלם את התקווה כי האירוע יעורר מחדש את המעצבים היפאניים לחזור ולהרהר בדבר הצגת הקולקציות שלהם ביפן.

בראשית שנות ה-80 קיבלה האופנה היפנית חשיפה עצומה ועשתה כותרות בעולם האופנה הבינלאומי. ואולם, המעצבים היפנים שחוו את ההצלחה בחרו להעתיק את מקום מגוריהם ועסקיהם לאירופה. שני חלוצים אשר הובילו את המגמה בשנת 81' הם המעצב יוז'י ימאמוטו והמעצבת ריי קוואקובו שהגיעו לפאריס והציגו שם תפיסה חדשה ושונה לאופנה. לא זו בלבד שהאופנה היפאנית השתלבה בזו האירופאית, אלא שהשפיעה עליה רבות. דוגמה בולטת לכך היא השימוש בצבע השחור, שנחשב בקרב המעצבים האירופאים לצבע קודר וחסר מעוף אופנתי, ואילו היפאנים הפכו אותו לצבע דומיננטי מעורר ומלא השראה.

קוואקובו משתמשת בקו ייחודי של גזרות עצמאיות שהיא ממציאה, ומתעלמת כמעט לחלוטין מן הגזרות המקובלות. היא יוצרת גזרות רחבות וחתכים מיוחדים המכסים את קו הגוף. היא אף הייתה אמיצה והכניסה אופנת גברים לעיצוביה הנשיים. גם ימאמוטו שהושפע מקוואקובו השתמש בחתכים וגזרות רדיקליות, הפך בגדים מפנים לחוץ ויצר בגדים עם אמירה חזקה ושונה.

מאז אותה פריצת דרך ועד היום הציגה יפן שורה ארוכה של מעצבים כשרוניים ומצליחים, בהם איאי מיאקה, האני מורי, יוקיקו הנאי, יוקי טורי ועוד.

נשאלת השאלה, כיצד לא הצליחו ביפן להחזיק את המעצבים בתוך גבולות המדינה, או לפחות גם בגבולות המדינה וגם בחו"ל, ומדוע רק בשנת 2005 החליטו לקיים אירוע אופנתי בממדים כאלו? רשימת המעצבים המכובדת הזו רק מגבירה את התהייה לגבי הפספוס של יפן בתחום האופנה המוסדי הקלאסי. שאלה זו תישאר כנראה פתוחה עוד זמן רב גם אחרי שבוע האופנה. יחד עם זאת נדמה כי קיומו של האירוע הא תולדה של דאגה אמיתית של בכירים בתעשייה היפנית שהבינו שיש לתת על כך את הדעת ולעשות מעשה, שאם לא כן גל העזיבה ימשיך גם בעתיד, ומעצבים מוכשרים יחפשו את הפריצה בבירות אשר מעבר לים.