עליסה ולוליטה מבלות בטוקיו

בעוד קברניטי תעשיית האופנה ביפאן מנסים למשוך למדינה מעצבים ואנשי תעשייה, מתנהלת לה אופנה אחרת ולא מוסדית, שבצורה ספונטאנית מסקרנת אנשי מקצוע רבים כמו צלמים, מעצבי אופנה, סטייליסטים ומו"לים. מדובר באופנת הרחוב היפני, הייחודית במינה, שאין דומה לה בעולם (וז ללא כל הגזמה). זוהי סצינת רחוב בולטת, נועזת, תיאטראלית ומוגזמת. אופנת הרחוב מתרחשת בכל רחבי טוקיו והולמת במתבונן בה מהצד בעוצמה שאינה מאפשרת להישאר אדישים. אפשר להיתקל בה בעיקר במוקדי אופנה מרכזיים בטוקיו כמו הרג'וקו, שיבויה, שינג'וקו, יו-יו-גי פארק ועוד. הצעירים היפאניים אינם לובשים בגדי מעצבים או לייבלים בינלאומיים, אלא יוצרים טרנדיים חדשים ואף תופרים את הבגדים בעצמם. מדובר ביצירה אינדיווידואלית המקבלת ביטוי אישי ומוקפד לפרטים על ידי כל אחד מהצעירים המאמץ אותה.

השוני הקיצוני בין הקודים הנוקשים של הלבוש התרבותי (הקימונו) לבין אופנת הרחוב, מדגישה את המהפכה של בני העשרה שדוחים את האופנה הממוסדת, ובמקומה יוצרים אופנה שמבטאת בצורה ישירה את עצמם. באמצעותה הם הופכים את חיי היומיום שלהם לבמה המציגה מסרים אופנתיים או עבודת אומנות אישיות. על פניו אופנת הרחוב נראית אינדיווידואלית לחלוטין אך למעשה היא מקיימת בתוכה תת-קבוצות ברורות, שמי שמשתייך להן חייב להתלבש בצורה טוטלית לפי הכללים של אותה הקבוצה. להלן סקירה של הקבוצות העיקריות באופנת הרחוב:

KAWAI – (ביפאנית: חמוד) - הלבוש המרכיב קבוצה זו כולל את כל הפריטים התורמים להקניית מראה של ילדה קטנה בסביבות גיל חמש, במראה בובתי. המראה כולל נעליים, בגדים, איבזור נילווה (שרשראות, צמידים וכו') וכמובן תספורת (צמות וקוקיות, כובעים בובתיים, וכו'). לעין המתבונן בולטים פריטים כגון: גרביים צבעוניות, תכשיטים ילדותיים בשילוב בובות, דובים וכו'. הצבעוניות ברובה ורודה עם נגיעות לבנות.

לוליטה - מדובר בתת-קבוצה אשר התפתחה ממראה ה- KAWAII לכיוון מבוגר יותר. הלוליטה אינה נשענת על אלמנטים ילדותיים כמו בובות, אלא נוטה למראה אלגנטי יותר. הדבר יוצר לעתים סתירה במראה כגון פריט גרוטסקי בשילוב עם פריטים חמודים. שתי דמויות שכיחות בקבוצה זו הן: ילדת בית ספר המתאפיינת בחצאית עם ג'קט בהשראת מלחים והאחות הלבושה במדי מרפאה ועטורה אקססוריז מעולם הרפואה (כובע אחות, מסיכות חדרי ניתוח, וכו').

לוליטה גוטית – זהו שילוב של מראה הלוליטה עם מראה גוטי. הוא מאופיין בחצאית מיני שחורה עם פס תחרה לבן, גרביים או גרביונים לבנים ותכשיטים מיושנים. עיקר ההשראה נובעת מבגדי לוויות ויקטוריאניות. אם תרצו אפשר לתאר זאת כמו "בתולה צרפתייה הפוגשת בעליסה בארץ הפלאות". דמויות שכיחות בקבוצה זו נשענות על להקה גוטית מפורסמת מאוד ביפן בשם "מיילס מיזר" שחבריה נראים כמו שחקנים מסרטי ערפדים, לובשים שמלות ירוקות-כחולות מהמאה ה- 18 ויש להם תלתלים בלונדיניים. לפעמים הם אפילו עונדים כנפיים.

המראה הצבאי- זוהי קבוצה הלובשת בגדים עטורים באלמנטים הלקוחים מצבאות שונים בעולם ובעיקר הצבא האמריקאי, אך אף פעם לא מהצבא היפני. בבגדים הצבאיים משולבים פריטים תחרה. האלמנטים הצבאיים נלבשים כפריטי אופנה ללא כל אמירה חברתית אנטי מיליטנטיות.

השפעות בריטיות- מראה המשלב לבוש גוטי, מאפיינים של מראה הלוליטה עם השפעות בריטיות נוסטלגיות. הביטוי המעשי השכיח ביותר הינו פאנק בריטי בשילוב ביגוד יפני. ישנו שימוש רחב בבגדים משובצים ובהדפסי צורות שונות, טי-שירטס של להקות פאנק מהעבר, בגדים קרועים ואביזרים מתכתיים.

השפעות מולטי אתניות - מושפעים בעיקר מלבוש אפרו אמריקאי, היפ-הופ, ראפ, מראה אינדיאני, סגנון המערב הפרוע, אמריקה הלטינית, ועוד. מכיוון שמדובר בטוטאל-לוק, ההשפעות מקבלות ביטוי בתספורת ראסטות שצבועות בשלל צבעים ושיער ארוך בהשראת המראה האינדיאני. כך גם לגבי האביזרים הנלווים, הכוללים נעליים, מגפיים וחגורות בוקרים.

מלבד הקבוצות המוזכרות לעיל, אופנת הרחוב הססגונית מייצרת טרנדים שונים ומשונים חדשות לבקרים. רוב האלמנטים לקוחים מהעולם המערבי אך מנותקים מהמשמעות המקורית של ההשראה. כך למשל מראה נערת החוף אמריקאית-GUNGURO – מראה בהשראת שנות ה-70 הכולל שימוש בשפתון חיוור, צבעוניות בגדים חזקה (כחול וירוק זרחני), שיזוף עמוק, צלליות בהירות להדגשת השיזוף ושיער בהיר.
בנוסף ישנו שימוש גם בבגדים יפאניים מסורתיים המקבלים ביטוי מחודש בעולם המודרני. שני הטרנדים האחרונים מתחום זה הם החזרת החצאית הגברית המסורתית - LOINCLOTH – שנעלמה לפני מאות שנים וכיום היא נלבשת מעל המכנסיים.
טרנד חדש מאוד הוא לבישת מסכות כחלק מהטוטאל-לוק של הלובש. סוגים שונים של מסכות נראים ברחובות, עשויות עור או נייר מעולמות השראה שונים.

כי לראות דומגמאות לכל הסגננות הללו, אפשר להסתכל על עבודתו של הצלם שוייצ'י אאוקי שבשנות ה-90 החל לצלם את המראות הללו ברחובות, ופרסם אותם במגזין בשם FRUITS, ובספר באותו שם.