שמישהו יזרוק מטפחת

המגזין הבריטי TANK הקדיש את סיפור השער שלו לתחרות המתעצמת בין בית האופנה לנווין (LANVIN) לבית האופנה של קלווין קליין. הצלם סטפנו גלוצ'י מיקם את ההפקה בזירת איגרוף, והדוגמנית גבריאלה סלטורפ, בעלת פני הילדה-בובה נבחרה ללבוש את בגדי שני בתי האופנה ולהתחרות בעצמה בזירה.

למרות שהבגדים המוצגים הם בסגנון רומנטי, לובשת הדוגמנית גרביונים מדהימים עשויים גומי, שמקפיצים את הסטיילינג מעלה. הגרביונים מזכירים אביזרים שלובשים חובבי סאדו-מאזו, למרות שגרבוני גומי בצבע ורוד בזוקה או בצבע זהב לא נראים לי כבחירה הטבעית של המרביצנים, אלא אביזר אופנתי מדהים, שטרם הגיע אלינו, והוא בהחלט יכול לחכות עד חלוף יולי-אוגוסט לפני שנוכל לדבר על גרביונים בכלל ועל גומי בפרט.

הדוגמנית עוטרה בפיאות מדהימות של שיער אדמוני, ובאופן יוצא דופן מופיע ברשימת הקרדיטים גם קרדיט למניקוריסטית, למרות שאין עיצוב יוצא דופן לציפורניים. המניקוריסטית שייכת לסוכנות "ידיים מופיעות" - רק כדי שנבין איך הדברים עובדים בעולם הנאור.

התחרות הראשונה היא בין שתי שמלות בסגנון רומאי, קפלולים ללנווין וסגנון טוגה לקליין, שתיהן לא מוצלחות, כך שאין מנצחים. בעמודים הבאים מופיעה עוד שמלת קפלולים ללנווין, ואילו את הצד של קליין מייצג סריג אוף וויט, שלא בטוח שבשבילו היה שווה להחזיר את האייטיז. עדיין תיקו אפס. שמלת קפלולים רומאית, הפעם בזהב, ללנווין, מתחרה בשמלת מיני בשני חלקים באדום אייטיזי לקליין, מזכה את קלווין בנקודה שוברת שוויון.

בתחרות האחרונה מתחרים שני מעילי גשם, כסוף בסגנון אורבני לקליין מול שחור בסגנון שנות השבעים ללנווין. השחור מזכה את בית לנווין ביותר מנקודה אחת, כי הוא הפריט הכי שווה בהפקה הזו, הרבה יותר מהשמלה האדומה. ויש לנו זוכה.