לעתים, ניסיונותיהם של מפרסמים "להיכנס לראש של הצעירים", הם לא רק פתטיים, אלא גם עשויים לגרום נזק. כך למשל, קטלוג הקיץ של אופנת גריפ, שפונה לנערות (לפי טווח המידות: 40-34). לפי המוטו של החברה, היא "מציגה את הקו הייחודי לה, שהוא תמיד צעיר, דינאמית, פראקטית וחצופה" - שגיאות הכתיב במקור הן כנראה חלק מהפנייה לצעירים.
הקטלוג מציג שתי נערות צעירות לבושות באיזו גופיונת או חלק עליון של בגד ים, עומדות בשולי כביש באזור שומם, כנראה הערבה, בניסיון לתפוס טרמפים. ברור שכוונת הוגי הקטלוג היתה להתכתב עם התרבות האמריקאית בה צעירים יוצאים לטיולי טרמפים מחוף לחוף למרות שגם זה כבר די פאסה, ומאפיין יותר את שנות השבעים. אבל במקרה שלפנינו לא מדובר באיזו חבורה צוהלת שיצאה לטיול אלא בשתי ילדות שמסתובבות על הכביש.
מה האמירה האופנתית פה? למה נבחור הלוקיישן הזה? מה הסיפור של שתי הילדות האלה? אין להן כסף לאוטובוס? אז מאיפה יש להן כסף לקנות בגדים של גריפ? הסיפור שאמור להיות מאחורי התמונות כלל לא ברור.
קטלוג מסוכן
לטעמי אין שום דבר מגניב בקטלוג של גריפ והוא אפילו מסוכן, היות שהוא מציג את הצעירות תופסות טרמפים בלי להזכיר את ההשלכות שעלולות להיות לזה. רק בשבוע שעבר עלו שתי צעירות באר שבעיות על טרמפ, אחת מהן נאנסה באכזריות באיומי מוט ברזל והשנייה הספיקה לקפוץ מהאוטו ולחייג בטלפון הסלולרי למשטרה, שמצאה את חברתה מדממת וחבולה.
אני לא מבינה איזה מסר הם מנסים להעביר לצעירות, שיגרום להן לחשק עז לקנות את הבגדים שלהם. זה נראה כאילו הקטלוג מופנה לגברים בעלי רכב ומציע להם אטרקציה בדמות נערות חשופות וחסרות ישע שמסתובבות בכביש כטרף קל. קחו לדוגמה את קטלוג הקיץ של TNT בו נראתה דוגמנית צעירה המסניפה כביכול קוקאין. כתוצאה מכך, הגיש יו"ר המועצה לשלום הילד, יצחק קדמן, תביעה כנגד פרסום הקטלוג. התמונות המופיעות בקטלוג גריפ אינן שונות במאומה מאותה תמונת קוקאין של TNT.
באחת התמונות זרוקות בצד הכביש נעלי פלטפורמה בדוגמת נמר, זו בטח טעות של ההפקה ששכחה אותן שם, אבל הן מזכירות זירת רצח בה זרוקים פריטי הלבוש של הקורבן.
אם להגיד בכל זאת מילה טובה, אז משמח לראות שהלוגו של החברה מורכב מהשלוש השפות הרישמיות במדינה (עברית, ערבית ואנגלית), והסיסמה: ONE FASHION, שהיא מאחדת יותר מהרבה אחרות.
ובכל זאת, הקטלוג בעייתי, לא רק בגלל האמירה האופנתית ששמה נשים על הכביש. גם החלטת הליהוק תמוהה - מצולמות בה שתי בנות, האחת מעניינת ומיוחדת שמשתנה מצילום לצילום, והיא גם זו שנושאת את הקרדיט של סוכנות הדוגמנות, המופיע בסוף הקטלוג (זוהי קסניה סטפנוב לסוכנות עלית מודלס ישראל).
בנוגע לדוגמנית השניה - לא ברור למה בחרו לצלם אותה, אלא אם כן היא קרובת משפחה של בעלי העסק. שדי סיליקון, תנוחות מוגזמות של מי שחושבת שכך צריכה להיראות דוגמנית, שפתיים משורבבות בהגזמה ולוק כללי של פרחה פרובינציאלית - כל אלו בולטים במיוחד על הרקע הציוות עם הדוגמנית השניה. זה לא מתחבר וזה לא עובד. ויותר מכך, מרוב התעסקות בבעייתיות של הליהוק, הלוקיישן והבימוי, שוכחים שמדובר בקטלוג שאמור לייצר פוקוס על הבגדים.