שוק מעצבי העיר שהתקיים בסוף השבוע האחרון בתל אביב, התקיים באווירה נעימה שהתאימה לשוטטות, אך לא לקניות. כשוחרת שווקי מעצבים ותיקה, זכורה לי אווירה מעט אחרת, כזו הממגנטת אותך עם סוג של קסם באוויר ומציעה שילוב של מסיבה, אלכוהול, היכרות עם מעצבים חדשים ומוכשרים ובעיקר קניות, קניות ועוד קניות. ואולם, בשוק הנוכחי משהו דעך, והשיטוט בין דוכני המעצבים הפך טכני ללא רגש וחסר בו העוקץ של כל האירוע המדובר.
החלטתי לפנות למספר מעצבים ולנסות לברר איתם את התחושה - האם אני וחוג חבריי הקרובים הם היחידים שמרגישים כך, או שמא אובדן הקסם מורגש גם בקרבם של שאר המבקרים ובעיקר של המעצבים עצמם. התשובות לא איחרו לבוא.
לדברי המעצבים, הסיבה העיקרית שגרמה לאובדן הקסם נעוצה דווקא במיקומו הפיזי של האירוע והמעבר מהאנגר 11 בנמל אל מרכז הירידים בגני התערוכה. המקום הנוכחי אומנם חדש, מרווח וממוזג אך הוא גם סטרילי מדי, חסר אופי, ויוצר אווירת בית מרקחת יותר מאשר הפנינג של יצירתיות והנאה.
יתרה מזו, המעצבים טענו כי משהו חסר ולא 'נדבק' במקום, המזוהה הרבה יותר עם אירועי היי-טק או יריד אדם ומעונו. אחד המעצבים הוסיף כי הישראלים, הידועים במזגם הים תיכוני החם, דווקא אוהבים את הצפיפות התחככות אחד בשני והקרבה בין בליל המעצבים-המבקרים-תאי ההלבשה-הדוכנים. אלו היו בשפע במשכן היריד הקודם, האנגר 11, אשר לדידו היה המקום המושלם לשוק המעצבים.
אי שביעות רצון נוספת עלתה גם מכיוון מעשי יותר. רובם המכריע של המעצבים טען לחוסר הלימה בבחירת המעצבים המציגים. לטענתם, הדבר יצר פער איכותי ניכר בין מעצבים שונים ובתוך כך הבדלי מחירים עצומים. במילים אחרות, מעצבים מהשורה השנייה אשר תוצריהם אינם באותה דרגת איכות (מבחינת טיב הבדים, התפירה, והעיצוב עצמו) מכרו במחירים זולים מאוד את מרכולם ויצרו תחרות כלכלית ותדמיתית, והמעצבים האיכותיים יותר לא יכלו להתחרות במחירי ההיצף. בעיה זו הוקצנה אף יותר עם השתרבבותם וכניסתם של מספר מותגים לשוק המעצבים. תופעה ההולכת וצוברת תאוצה משוק לשוק. המעצבים הביעו את מורת רוחם ממחירי התחתית של חלק מאותם מותגים, שנמכרו במבצעים של "שלושה במאה" וכדומה. המעצבים העידו פה אחד כי הם מעדיפים שוק קטן ואיכותי ללא תוספות של חברות המותגים.
כסף על גב הלקוח
ריבוי המעצבים והמותגים יוצר תחושה כי כולם עושים אותו דבר ובעיקר מבקשים לעשות כסף על גבו של הלקוח. תחושת היצירה הבתולית די נעלמה מן השוק והמקום היחידי שאולי עוד ניתן לפגשה הוא בסמוך לדוכן בוגרי שנקר.
רבים מהמעצבים גם העלו את הטענה כי השנה לא זכה השוק לפרסום מאסיבי כמו בשנים שעברו. השוק המתוקשר ביותר היה בשנת המעבר בין האנגר 11 לגני התערוכה ובאותה שנה הייתה עלייה ניכרת במספר הלקוחות שהגיעו למקום.
ולמרות כל התלונות, כל המעצבים עמם שוחחתי ביקשו לציין כי הם מעריכים מאוד את יוצרי ומארגני האירוע, ים ואידה. רובם ככולם מציינים שיוזמה שכזו גרמה למהפכה אמיתית בתחום העיצוב בארץ והכניסה לתודעת הציבור את קיומם של המעצבים הצעירים הזקוקים לבמה לביטוי אופנתי. כל המעצבים שהשתתפו בשיחה הביעו רצון לחזור ולהשתתף בשוק הבא אך הם מקווים כי תחזור עטרה ליושנה וכי השווקים הבאים ימשכו שוב קהל רב שיבוא ליהנות ולחגוג, וכי האווירה הטובה תגרום להם לפתוח את הארנק ולהעשיר את ארונם הפרטי.