קיר רויאל

כשמע"צ תכננו את נתיבי איילון כדי להקל על עומסי תנועה באיזור המרכז, הם כנראה לא העריכו את הפוטנציאל השיווקי של ציר התנועה הזה. שנים אחרי שנגזר הסרט על המיני-אוטוסטרדה הזו, היא הפכה לזירת ההתגוששות השיווקית הלהטת ביותר.

יש צמתים רבים עמוסים בארץ: צומת חולון, מחלף גהה או כביש הסרגל בצפון. אבל אף לא אחד מהם מחזיק בכל המשתנים הדרושים כדי להקים עליו שלטי ענק ולגבות עליהם דמי שכירות נדיבים. הסיבה שאיילון הפך לכזה, אינה היותו עמוס יותר מכבישים אחרים, אלא העובדה שמי שתקוע שם בפקקים הם אנשי הברנז'ה והתעשייה - העיתונאים, המשווקים, המפרסמים.

כיום, כדי לעורר תהודה בקרה התעשייה, צריך לעלות על שלט באיילון. מדובר בסמל סטטוס והכרזה תדמיתית שמשמעותה: יש לי תקציב פרסום מרשים, אני מעוניין לשחק במגרש של הגדולים ואני מכריז מלחמה על המתחרים.

קחו לדוגמה את המעצבת אירית. עד לפני שנתיים היא נודעה בעיקר באמצעות קמפיינים קטנים אותם הובילו אילנית לוי ומורן אייזנשטיין, והופיעו בשלטי חוצות באיזור המרכז. באחרונה, החליטה המעצבת לפרוץ לתודעה הארצית ולהכות גלים. בשלב ראשון היא החתימה את בר רפאלי לקמפיין תמורת 200 אלף דולר, ובשלב השני, הוציאה על כך הודעה לעיתונות.

השלה השלישי והמכריע מכולם היה העובדה שאירית שכרה קיר על איילון. עכשיו היא שייכת לקליבר אחר של מפרסמים, שאוחזים בתקציבי פרסום גדולים: ה. שטרן, קסטרו, אורנג', שטראוס. לכן, יותר משיש כאן רצון לפרסום הבגדים, יש כאן רצון לפרסום של המעצבת עצמה וכוונותיה השיווקיות.

הקמפיין של אירית שיעלה על האוטוסטרדה צולם במשך יומיים במבנה צבאי ירדני נטוש שבבקעת ים המלח, בהשקעה של מיליון וחצי ¤.
צילמו אותו שני צלמי אופנה - רון קדמי ועידו איז'ק, בהפקתו של גולן נהרדעא. לצדה של בר רפאלי הצטלמו שלושה דוגמנים במדי צבא כשמאחוריהם רימוני עשן, זיקוקים, מדורות ופירוטכניקה.

המותג אירית נמצא בבעלותם של אירית סימון וצביקה אסור, ומפעיל כיום 7 חנויות באיזור המרכז בנוסף ל-120 נקודות מכירה בארץ. מחזור המכירות של הרשת מוערך בכ-36 מיליון ש"ח.