הסנדלר הולך יחף

רוברט קיוסאקי גילה לנו בספר "אבא עשיר אבא עני" שהעסק של מקדונלד'ס הוא בכלל לא המבורגרים, אלא נדל"ן. דאגלס אדאמס גילה לנו שהעסק האמיתי של זירוקס זה למכור מחסניות דיו ולא רק מכונות צילום. כיום, חברות רבות עוסקות בעצם במשהו אחר ממה שנדמה לנו, ורכישת נעליים היא שהביאה אותי להרהר בתופעה הזו.

החברה הספרדית קמפר זכתה אצלי להרבה רספקט בזכות הקטלוגים המעניינים והחדשניים שהיא יוצרת. אולם בפעם הראשונה שרכשתי נעליים משלה, הן התפרקו אחרי יום אחד ונידונתי לסאגת ההתעללות שלקוח ישראלי צריך לעבור: להגיע שוב ושוב לחנות, לעולם לא לשמוע את המילה סליחה ולעומת זאת כן לשמוע משפטים כמו "זה לא קשור אלי אני לא עושה את הנעליים אני רק מוכרת אותם" או "לא קרה שום דבר בסך הכל נפרם התפר".

נאלצתי להסכים לנסיון תיקון שנראה כאילו סנדלר חולה פרקינסון ביצע אותו, לא הציעו לי בשום שלב להחליף את המוצר והוציאו לי את הנשמה עד שכשכבר השיבו לי את כספי ידעתי שלעולם לא אנסה שוב לקנות נעליים מאותה חברה.

פספסתי את הרמז המוקדם. בזמן שמדדתי בחנות את הנעליים, שלא זכיתי לנעול יותר מפעם אחת, אמרו המוכרות זו לזו אחרי שיצא לקוח "איזה קטע שנשברו לו הנעליים" אלוהים שיגר לי אות אזהרה ולא הבנתי.

לנוכח ההתנסות הזו נראית לי פתאום ההשקעה של קמפר בקטלוגים בעיניים אחרות - אולי הם בעצם עובדים בלעשות קטלוגים יפים ובכלל לא נעליים. פתאום הכותרת שלהם "Also Make Shoes" מקבלת משמעויות אחרות וכואבות ברמה האישית.

הקטלוג של קמפר מעיד כי זו חברה ששמה דגש על איכות סביבה ועל בעיות חברתיות, היא מקיימת תערוכות אמנות, היא מוטרדת משאלות של רב תרבותיות ותקשורת המונים. כל זה טוב ויפה אבל אי אפשר לנעול קטלוגים, נכון?

תגובת פ.צ.צ מיורקה, יבואנית קמפר בישראל: "חברת קמפר מובילה קו עיצוב ואיכות בייצור נעליים בעולם זה כשלושים שנה ומיוצגת בישראל בשנים האחרונות על ידי פ.צ.צ מיורקה בע"מ. אלפי זוגות נעליים נמכרו לשמחת הנועלים ורבים מאוד הלקוחות הבאים בכל עונה לרכוש נעליים חדשות. לעתים נדירות (כמו בכל דבר) יש תקלה לא צפויה בנעל ואנחנו מתקנים ומחליפים ללא היסוס".