על קו התפר

משהו טוב קורה בבית הספר הגבוה ללימוד אופנה ויצ"ו חיפה. בית הספר זכה לכבוד גדול כשהגיליון האחרון של כתב העת לאמנות "טרמינל" הקדיש כתבה לעבודות הבוגרים שלו. כתב העת, שכתוב בעברית ובאנגלית מופץ במוזיאונים נכבדים ברחבי העולם, בהם MOMA בניו יורק, המוזיאון לאמנות מודרנית בפריז, וגם בטוקיו ובלונדון.

מה שמייחד את כתב העת הוא הצגתם של אמנים, אנונימיים או מוכרים ללא קשר למעמדם בעולם האמנות וליחסי הציבור שלהם, אלא על סמך העניין והאיכות שבעבודתם. רחל סוקמן, עורכת כתב העת, התרשמה מן הפרוייקטים של בוגרי בית הספר לעיצוב והחליטה לחשוף אותם לראשונה. ייחודו של בית הספר, שמאכלס בעיקר את תושבי צפון הארץ, הוא בשילוב בין תלמידים יהודים וערבים, ואת הביטוי של יוצרים ערבים באופנה אפשר לראות שם באופן בולט.

אסתי גרינברג, ראש המחלקה לעיצוב אופנה, מספרת כי עבודות הבוגרים נוצרו מתוך ההנחיה למצוא את מקורות ההשראה האישיים ביותר - "העיסוק הוא ברגשות". עבודות מרשימות המוצגות בכתב העת הן זו של אושי לוטבק, שיצרה שמלה עתידנית מרהיבה העשויה כולה צווארונים, תחת הכותרת "העולם מפהק משעמום". מקור ההשראה שלה הוא "השעמום הגלובלי שמביא ללקיחת סיכונים".

עבודה בולטת נוספת היא של קטי איוב, שיצרה שמלת ערב שחורה ואלגנטית אך שמוטה, שמתחתיה גופיה לבנה. הרעיון היה ליצור שמלת כלולות שהיא גם שמלת אבל. העבודה נקראת "ריבוי זהויות", ואיוב, שמציגה את עצמה במספר תעודת הזהות הישראלית שלה, מסבירה את העבודה בכך שהיא "אשה צעירה, ערבייה, פלסטינית, אזרחית מדינת ישראל".

מיטל ימין הציגה עבודה מעניינת ובה שמיכת פוך ממנה נתפרו מכנסי הרמון. העבודה נקראת "אאוטסיידר" ומלווה בציטוט מ"הנסיך הקטן". ימין "רוצה לגעת באוטיסט הכלוא בבועה ולהיפתח לשונה, למיוחד במינו". רינת גריידי יצרה חולצה בצבע ורוד בייבי, בעבודה שעוסקת בתרבות אופרות הסבון שיועדו לעקרות בית משועממות.

בעבודותיהם של בוגרי מחלקת עיצוב האופנה נראה בבירור עיסוק בנושאים של זהות הפרט בעולם של תקשורת המונים, והשאלה הישראלית-פלסטינית. שני הנושאים הם גם אישיים מאוד, וגם ציבוריים.