שבוע האופנה ביפן נערך בתחילת חודש נובמבר ונמשך עשרה ימים. כבר בתחילתו נרשמה אכזבה גדולה משום שגדולי המעצבים היפניים, בהם יוז'י יממוטו ואיסי מיאקה הדירו רגליהם מהאירוע והסתפקו בהצגת הקולקציות שלהם באירופה. גם היפנים המקומיים לא טרחו לעשות שימוש בגופים הגדולים והמוכרים על מנת לייצר יחסי ציבור בקנה מידה עולמי לאירוע (כשם שעשו אולימפוס בניו יורק ומרצדס באוסטרליה). ואכן המספרים מדברים בעד עצמם ומעט מאוד זרים נכחו באירוע ביחס לזרים המגיעים לשבוע האופנה בפריס או בלונדון.
מי שהתגבר על העובדה המצערת ש"הגדולים לא הגיעו" ובכל זאת נשאר לתצוגות, נוכח לראות מעצבים מוכשרים ומקוריים אשר מתמקדים ומייצרים אופנת פיוז'ן של מזרח ומערב. אך גם כאן אליה וקוץ בה, שכן ככל שנראו יותר תצוגות כך בלט לעין ההבדל הרב באיכות התצוגות וגדולתה של אירופה בייצור מופעים אופנתיים, לעומת חוסר הניסיון היפני בהפקת אירועים מסוג זה.
עיקר העניין באירוע הוצג ב-MEIJI MEMORIAL PICTURE GALLERY שם הציגו מיטב המעצבים, בהם KEITA MARUYAMA (אשר הציג לפני כחודש גם בפריס) ושהעלה מצעד מרהיב של שמלות יפיפיות בהדפסים מבהיקים ונוצצים. עוד הרשימו בתצוגות: MASTERMIND JAPAN והמותג DRESS CAMP שמשך המוני סלבריטאים מקומיים כמו TAKASHI MURAKAMI שעיצב תיקי יד והדפסים לבית האופנה לואי ויטון.
מותג מאוד נחשב ביפן ואחת האטרקציות בשבוע האופנה שייך למעצב DAISUKE OBANA ונקרא N.HOOLYWOOD LABEL ואשר משלב כישרון ויצירתיות עם הומור רב. עוד מעצבים שעוררו עניין רב היו SOICHIRO ITO המשתמש בדמות המצוירת של פלוטו כמקור השראה וכן המעצב המוכשר TAISH NOBUKUNI ,בוגר בית הספר סנט מרטינס לונדון, שהפיק תצוגה ססגונית ווקאלית אשר נשמעה ממש כמו מופע רוק בהשראת אמריקן פוליסי.
לא רק הבת של יוז'י
קולקציה מרשימה נוספת שייכת למעצב TETSUYA YAMAMOTO במותגו POTTO. כאן הוצגה קולקציה ביזארית אך יפיפייה כאשר המעצב העלה את הדוגמניות עם אימג'ים כתובים המסבירים את השראת המעצב לבגד הספציפי, לדוגמה: "החצאית שלי היא אוהל" (כיתוב המסביר את הגזרה המוזרה של אותה חצאית).
לקינוח נראתה הקולקציה המעניינת של המעצבת LIMI YAMAMOTO (בתו של המעצב יוז'י ימאמוטו) שהשתמשה העונה בכל הסגמנטים הנשיים של האוכלוסייה המקומית כהשראה, ואף העלתה על המסלול דוגמניות בנות עשרה נמוכות מאוד ורזות. וכשקיבלה ביקורת נוקבת בנושא ענתה שהיא מעצבת עבור נשים יפניות שקטנות מאוד. LIMI אמנם הולכת בדרכי אביה כמעצבת אופנה, אך בשונה ממנו היא אינה רוצה לעזוב את יפן ולהציג מעבר לים. עבורה, האישה היפנית העובדת היא יעד מספיק מאתגר וחשוב, ועל כן פעילותה מתוך יפן משרתת את אמונותיה ועמדותיה החברתיות הרחבות יותר.
לסיכומו של עניין, שבוע האופנה ביפן לא קצר הצלחה עולמית מסחררת בשוק האופנה הגלובלי ואף לא מיקם את טוקיו, עדיין, באותה שורה של בירות האופנה המובילות. יחד עם זאת, השינוי בגישת יוצרי האופנה והכשרונות הרבים שנראו שם, נותנים תקווה כי בשנים הקרובות עשויה יפן, ולא רק ראויה, להפוך לאחת מהן.