אלכסנדר מקווין חשף לפני ימים אחדים את הקולקציה החדשה שלו לסתיו חורף 2005/2006 שתיקרא MCQ. הקולקציה מבוססת על בד הדנים (ג'ינס), היא מיועדת לגברים ולנשים, ותכלול גם קו אקסססוריז.
בניגוד לקולקציות קודמות, זו פונה לקהל צעיר יותר ועמיד פחות, אך עדיין היא מאוד "מקווינית" וכתב ידו המאוד מיוחד של המעצב, שנחשב לילד הרע של האופנה, ניכר בה. הקולקציה כוללת ז'קטים, חצאיות מיני, סריגים, וטי שירטים במחירים הנעים בין 60-495 יורו.
הקולקציה האחרונה היא תולדה של שיתוף פעולה עם החברה האיטלקית SINV SPA חברה המשתפת פעולה עם מותגי אופנה עולמיים כדוגמת CHLOE,DKNY JEANS, MOSCHINO JEANS ועוד. שיתוף פעולה מעין זה טומן בתוכו פוטנציאל כלכלי רב, ותפוצת הקולקציה במסגרת זו תהיה גדולה לאין שיעור, ותימכר בכ-600 חניות נבחרות בעולם החל מחודש יוני הקרוב. זאת לרבות חנויות הדגל של מקווין עצמו בלונדון, מילאנו, טוקיו וניו יורק. לדבריו של מקווין העבודה עם חברה מעין זו יוצרת מימד חדש וחדור השראה לעולם העיצובים שלו.
מחפשים את הכסף הגדול
נראה שאלכסנדר מקווין מקווין לא נח לרגע השנה, שכן בספטמבר האחרון הוא השיק ליין נעליים מעוצב לחברת פומה, וכבר הוא יוצא עם קולקציה עצמאית חדשה. גם קולקציית הנעליים המעוצבות תימכר בכ-200 חנויות ברחבי העולם מה שהופך את המעצב לשם "חם" מאוד בעולם האופנה.
לא שמקווין היה אנונימי עד כה. הוא פרץ לתודעה ב-1996 כשהחל לעצב בבית האופנה ג'יבאנשי לאחר התמחות אצל רומאו גי'לי וקוז'י טטסונו. הוא עיצב שם כארבע שנים וגם זכה בשנים אלו בפרסים כמו המעצב האנגלי בטוב ביותר(1996) והמעצב הבינלאומי הטוב ביותר(2000). המהפך המשמעותי בקריירה שלו היה כשגו'צי רכשו את השליטה במותג שלו בדצמבר 2000.
הדיווחים על שיתופי פעולה פוריים של מעצבי-על עם צדדים שלישיים מלמדים על אסטרטגיית השיווק החדשה בה נוקטות ענקיות האופנה כיום. יוזמות אלו נועדו לייצר כסף רב עבור הבעלים לאחר שעסקים בתחום, לרבות מותג האופנה גוצ'י, הבינו שאת הכסף הגדול הם ירוויחו אם נבחרת מעצבי העל שרכשו "תרד אל העם" ותייצר קולקציות זולות יותר בתפוצת ענק. זאת במקום להישאר בהיכלי השן העיצובים בלבד.
ואולם, מה שנראה כחדוות היצירה של המעצב בשילוב פעולה עם צד שלישי, הוא בעצם אסטרטגיה משומנת היטב המתזמנת את יציאתה של הקולקציה להמונים, עם הקולקציה היוקרתית. ההנחה היא, כי בסופו של יום, סך ההתעניינות העולמית והרעש התקשורתי יגדילו את המכירות של המעצב וימתגו אותו. עניין זה מותיר טעם רע בפה, משום שמעצבי על מוכשרים, כדוגמת סטלה מקרתני או אלכסנדר ומקווין, נראים פתאום כמו חיילים קטנים בשירות תאגידי האופנה. מצד שני, מה בעצם אכפת לנו, הר בשורה התחתונה אנחנו מבינים שהכל הוא משחק של כסף ואנחנו אלו היוצאים מורווחים כי רק כך נזכה ללבוש בגדים של מעצבים גדולים כדוגמת אלו.