תוצרת תל אביב

בקטלוג ובפרסומי קולקציית החורף של דורין פרנקפורט מופיעה הכתובת "מעוצבים ומיוצרים בתל אביב". למילים האלה יש משמעות כבירה עבור המעצבת שאומרת: "זה הקונספט של העבודה שלי במשך שנים". מאז תחילת האינתיפאדה היא לא הוציאה קטלוג כי הרגישה "רעוע", אז אולי העובדה שהשנה היא כן הוציאה היא סימן לאופטימיות.

פרנקפורט נאבקת במעבר שנעשה בתעשיית האופנה לייצור בסין, והיא מאחרוני המייצרים בארץ. "אין שר מסחר ותעשייה שלא בלבלתי לו את המוח שזה אפשרי לשקם את התעשייה הזו ושאנחנו יכולים להגיע איתה לשמיים. אנשים צריכים להבין שיש המון יתרונות לייצור בארץ".

פרנקפורט צילמה לקטלוג החדש ארבעה קווי אופנה: קלאסי לנשים, קו לגברים, קו יוניסקס שנקרא DFPEACE, וקו PASHION שמיועד לצעירות ומאופיין במידות קטנות יחסית. פתאום היא שמה לב לכך שכמעט כל הבגדים בקטלוג מיוצרים במפעל שלה בתל אביב (למעט שלושה דגמים) וכמו עורכת אחראית, החליטה להציג את המידע הזה בכותרת.

אם זה היה תלוי בה היא היתה כותבת על התוויות של הבגדים המיוצאים MADE IN TEL AVIV אבל משרד הייצוא מחייב אותה לכתוב ישראל. כמי שמייצרת בתל אביב ובשטחים מזה 23 שנה היא שואלת מהי ישראל? "עדיין לא הבנתי את הגבול, כשהגבול יהיה ברור אני אשים גם דגל ישראל. לכתוב על בגדים שיוצרו על ידי אמנים פלסטינים שזה יוצר בישראל זה נראה לי סוג של סיפוח".

בתחילת שנות השמונים, כשהחלה את עבודתה, הקימו היא ושותפתה מרגית סגל מפעל. "אז האמינו בתעשיית הטקסטיל, היא היתה סוג של פנטזיה". כשהתקופה התחילה להיות קשה מבחינה כלכלית, הן הבינו שהייצור המקומי הוא בנפשן ושהן מאוד נהנות מתהליך הייצור והחליטו לא לוותר עליו, כנגד כל הסיכויים.

"יש איתנו אנשים שעובדים מתחילת הדרך, אני מכירה את הילדים שלהם, את החתונות שלהם והשמחות שלהם". המפעל מעסיק מעל מאה עובדים, מתוכם רק חמישה הם גברים.

לדברי פרנקפרט היו שנים מאוד קשות. "תקופות ארוכות ישבו לנו מנהלי בנקים ויועצים כלכליים על הראש, ואמרו שזו חטיבה לא רווחית. המפעל שלנו היה של שתי נשים שהלכו בדרך מסוימת, זה היה החלום של שתינו, אפילו שזה לא כלכלי ככה אנחנו רוצות לחיות.