מדפדפים ומחייכים

המעצבת אילנית שמיע מספרת שכבר בתיכון היא נהגה ללבוש אך ורק בגדים שהיא בעצמה ייצרה. ואולם, רק כשסיימה את בצלאל, לפני יותר משלוש שנים, היא החלה לעסוק בתחום האופנה באופן מקצועי. "התחלתי למכור את הבגדים בצורה מסחרית בעקבות תגובות שקיבלתי עליהם", היא אומרת. "מבחינתי, עיצוב אופנה הוא אומנות לכל דבר, ההבדל הוא שזו שפה שונה של אומנות. זו פשוט אומנות שיוצאת לפועל בצורה פלסטית יותר. ההבדל המהותי הוא, שעשיית בגדים מוגדרת בצורה ברורה כתחום בעל תכלית מסחרית, כשלאומנות שמוצגת בגלריות יש יעוד מופשט יותר".

שמיע מציינת שמקורות ההשארה שלה יכולים להיות כל דבר שיוצר רצף אסוציאטיבי שמוביל לרעיון. "כשאני יוצרת בגד אני דבר ראשון אני מדמיינת את עצמי. היום אני אפילו מדמיינת לקוחות מסוימות שאני מכירה, טיפוסים מסוימים שאני חושבת שזה יתאים להן. הייתי רוצה שאנשים שלובשים את הבגדים שלי ירגישו טוב, לפי כל הגדרה שהם נותנים לזה. שיתרגשו מהם שהם לובשים. התגובה שאני הכי אוהבת היא זה לראות אנשים מדפדפים בבגדים שלי ומחייכים".

רוב הדברים ששמיע מעצבת הם עבודות יד ופריטים ONE OF A KIND. חלקם הגדול נעשה בעבודת יד, ובסדרות קטנות, כשלפעמים הסדרה מורכבת גם מבדים שונים. מדי פעם היא גם מעצבת בגדים למחול ולמייצגים כמו של קרין מנדלוביץ, "שעשוע ורוד" של יסמין גודר, המופע החדש של ענת דניאל ועוד.

את העיצובים של אילנית שמיע אפשר להשיג בבוטיק המעצבים הצעירים שבקומת המרתף בדיזנגוף סנטר, תל אביב.