הגיישה כסופר מודל

"זיכרונותיה של גיישה" סרט המבוסס על רב המכר של הסופר ארתור גולדן, בבימויו של בוב מרשל שוחרר לאקרנים בדצמבר האחרון ועורר הדים רבים ברחבי העולם. הסרט מספר על ילדה קטנה הנמכרת לעבדות ומובלת לבית גיישות בעיר קיוטו.

לא מדובר בסרט בידורי, העלילה עוסקת בחייה וחוויותיה הקשים לעיתים של הילדה הצעירה. אולם מבחינה ויזואלית זוכה הצופה לססגוניות מרהיבה וצבעוניות מתוחכמת. בניגוד מפתיע לתוכן העלילה האפל לעיתים, דווקא המסך קורן בהרבה מובנים.

לא שזה עזר בצורה גורפת ליוצריו. הסרט גרר ביקורות רבות והאשמות על חוסר נאמנות למקור. בראש הרשימה ניצבת התלונה שלמרות שהסרט עוסק בגיישות יפניות בעיר קיוטו של שנות ה-20 לוהקו לסרט דווקא שחקניות ראשיות סיניות. בנוסף, התלבושות המדהימות (ועל זה אין עוררין) מושפעות עד מאד מן העולם המערבי המודרני ואינן נאמנות במלואן למקור.

מעצבת התלבושות של הסרט COLLEN ATWOOD אמרה להגנתה שלאחר התלבטויות הוחלט לקחת את הקימונו המסורתי ולהפוך אותו למודרני ומערבי במעט, כדי שהצופים יוכלו להתחבר אליו. עוד היא הוסיפה כי טרם החלה עבודת העיצוב היא נסעה ליפן וביקרה בקיוטו ואף נפגשה עם עושי קימונו המתמחים בעיסוק באופן טוטאלי וכמשלח ידה של כל המשפחה מזה כ- 500 שנה. כך או אחרת, מסתמן כי הפן האופנתי של הסרט כבר גורר את תשומת הלב הציבורית בקנה מידה בינלאומי והרבה מעבר למיקומו בסרט עצמו.

כבר בימים הראשונים בסמוך לצאת הסרט, הפך השיח סביב עיצוב הבגדים לשם דבר עד כדי כך שהמגזין ווג מדבר על הקימונו כעל טרנד הבא לקיץ הקרוב. כמו כן, הווג מתאר את הגיישות של שנות ה-20 וממתג אותן למעשה כסופר מודלס של אותה תקופה. לטענת כתבי הווג נשים יפניות לטשו עינים באותן שנים לכיוון הגיישות בכדי ללמוד מה מודרני ללבוש.

כמו אז כך היום. הגיישות מבצעות קמבאק ומשפיעות על מוקדי אופנה מרכזיים ועל מספר רב של מעצבי על אשר עיצבו חלק ניכר מהקולקציות האחרונות בהשראתן.

כמובן שזו לא הפעם הראשונה שטרנדים ממזרח אסיה חודרים למערב והופכים פופולריים. רק בקיץ הקודם זכינו לראות את שמלות האובי ברקע הטרנדים החמים של העונה. המשיכה ללבוש מהמזרח נובעת מכיוונים רבים ומגוונים. המעניין הוא שהבגדים המסורתיים מרובי השכבות אינם חושפים ולו טפח אחד מגופה של האישה ועם זאת הם קורנים באופן מושלם ובעיקר סקסיים להדהים.

מתברר כי בתרבות היפנית אין צורך לחשוף את הגוף בכדי ליצור מראה סקסי אלא למצוא את הדרך בו הסקסיות פורצת מבפנים (בתמיכה נכונה של טכניקות דיגום ותדמיתנות מתוחכמת).

כדאי לשים לב לעובדה כי הפעם מה שנראה במבט ראשון כהתהוות טרנד רגילה וספונטנית בעקבות סרט מדובר, מתגלה כתולדה של תעשיית יחצנות משומנת היטב, במבט מעט מעמיק יותר. חברת הסרטים סוני, יוצרת הסרט, דאגה למצוא מותגים ידועים בשוק על מנת לשתף איתם פעולה וליצור ליינים של מוצרים בהשראת הסרט.

הם חתמו על חוזים עם רשת האופנה בננה ריפבליק ועם חברת הקוסמטיקה פרש ואלה לא התמהמהו וייצרו פריטים רבים שיצאו לשוק למרבה הפלא עוד לפני שהסרט יצא. בננה ריפבליק יצרה קולקציה מוגבלת הנושאת את שם הסרט עוד בנובמבר 2005 עם אלמנטים קטנים כגון שרוולי קימונו ויצרה איתם יוצרים סדרה בהשראת קסם המזרח.

לעומתה חברת הקוסמטיקה פרש נבחרה לעצב את ליין הסרט מפני שהיא ידועה בהשפעות שלה מן המזרח. היא אף יצרה מוצרים תחת השם 'אורז' בשנת 2000 ומוצרים תחת השם 'סויה' בשנת 1999.

לדברי המבקרים זו הפעם הראשונה שמוצרים בהשראת הסרט יוצאים לפניו לשוק והדבר חמור עוד יותר כשמדובר ביצירת טרנד אופנתי בהשראת סרט שאף אחד עוד לא ראה. אם כן מדובר בתעשיית יחצנו"ת משומנת שמנסה ליצור אימפקט אופנתי כלל עולמי רק בכדי לקדם את הסרט.

אבל אולי לא כדאי להפריז בהערכת כוחם של יחצני הסרט ולתת קרדיט גם למעצבים עצמם. במעצבי על נחשבים ומובילים כדריס ואן נוטן ואלבר אלבז הישראלי לבית האופנה לנוון אולי לא יאה לחשוד. השניים עיצבו את קולקציות הקיץ שלהם בהשראת הקימונו היפני בכישרון רב. אצל אלבר נמצא את חגורות האובי ואילו ואן נוטן יוצר פריטים בהשראת הקימונו.

כך שלמרות שלא ברור מה קדם למה, ברור מאד שהדבר הנכון לעשות עם כניסת הקיץ הקרוב, לרכוש קימונו. ללא ספק הכוכב הבא בשמי האופנה.