כבר חודש שהאמנית הרב תחומית נטלי ציבילינגר (32) בקושי יוצאת מהסטודיו שלה. הדבר היחידי שמעסיק אותה כרגע הן ההכנות לשוק המעצבים הקרוב, בו תציב לראשונה דוכן עם ליין הבגדים החדש שלה.
החיבור של צבילינגר, אחת האמניות המעניינות שיש פה, לאופנה הגיע אחרי התערוכה האחרונה שלה Mugshot, בגלריה טל אסתר התל אביבית. אז הוזמנו המבקרים התמהים לחלוץ נעליים ולצעוד על עבודותיה, שכיסו את רצפת הגלריה.
לאחר שירדה התערוכה ביקשה ממנה אליס דהן, בעלת הבוטיק "שיין", ליצור קיר אמן בבר "אקמן" בכיכר דיזנגוף, ששייך לבעלה של דהן. "כשעבדתי על הקיר, השתמשנו ברשתות של הדפסי משי על דימויים מהתערוכה. הטכניקה הזו עוררה בי משהו ומיד לאחר מכן חזרתי ליצירת הדפסים על בגדים", היא מציינת. "אחרי התערוכה האחרונה נרגעתי קצת בכל מה שקשור לצילום", מודה צבילינגר, "אם לפני התערוכה הייתי מחסלת שלושה סרטי צילום ביום, הרי שמאז ספטמבר הכמות ירדה לשלושה סרטים בחודשיים. נכנסתי לגמרי לבגדים.
היא מודה כי היא טוטאלית בכל דבר שהיא עושה וחייבת לעשות הכל בעצמה. "את קולטת שאתמול גיהצתי כאן על הרצפה במשך עשר שעות?" היא אומרת "גם אם זה ייקח לי שנתיים, אני חייבת לעשות הכל לבד".
האהבה הגדולה שלה היא מצלמת הלומו מצלמת ריגול סובייטית - סופר רגישה לאור. צבילינגר משלבת את הצילומים בלומו בהדפסות על החולצות ומוסיפה אפקט נוסף: החנקת סרטי צילום בחומרים כימיים וחשיפתם לאינספור חשיפות שמעניקות לתמונות שמודפסות על החולצות, מראה ייחודי וחם.
"הכל התחיל כשלקחתי שיעור הדפסת משי במהלך לימודי הקולנוע בניו יורק בסוף שנות ה-90'. התחלתי להדפיס על פוסטרים ועברתי לחולצות. בחנות באורצ'רד סטריט מכרו את החולצות שלי וסיפרו לי גם שסטייליסטית של מג ריאן לקחה חולצה, אבל מעולם לא הזדמן לי לאמת את זה. הרבה זמן לא עשיתי חולצות וחזרתי לזה בחצי השנה האחרונה".
די לאלימות, יא מניאק
צבילינגר, שנוטה לנדוד ולקפץ בין מדינות בעולם בתדירות שבה אנחנו עולים על מיניבוסים, קנתה בניו יורק בגדים איכותיים רבים (של חברות כמו הנסי, אמריקן אפרל ולי) כחומרי גלם קפושונים, בגדי ילדים, מעילי ניילון, חולצות וגם (שימו לב לגליק) בגדי כלבים. לכל בגד היא נותנת טאץ' אישי ומטפלת בו ביסודיות.
הבגדים אצלה זוכים לשכבות של הדפסים מוזהבים, שחורים ולבנים שנוצרו באמצעות הדפסות משי ורשתות; בדימויים שמבוססים על יצירות שלה; באמירות שמעניינות אותה ובווייב שהיא רוצה ליצור.
"הצעד הבא מבחינתי הוא להתקבל ללימודי טקסטיל בניו יורק. אני רוצה ליצור גם את החומר עצמו", היא אומרת, "בינתיים רציתי לראות אם אני יכולה לשלב בין הצילום לבין דברים אחרים ולגרום להם להתאחד. אני מרגישה שאני זורקת רעיונות לאוויר, אין לי רצון להביע משהו לגבי הדעות הפוליטיות שלי, אלא רק לתת לאנשים נקודת מוצא להתדיין ממנה. צילמתי, למשל, חברה שלי שהיתה בהיריון, אוחזת בכלי נשק מתוך אוסף הנשקים של בעלה. לקחתי את הצילום והפכתי אותו להדפס משי, והוספתי כיתוב שאומר 'אני אהרוג אותך, יא מניאק!' ועל השרוול כתוב 'די לאלימות'. בלי שום קשר לדעותיי, זו אמירה פוליטית יותר לעומת הקונספטים שמופיעים על בגדים אחרים, שקוראים בפשטות לאהוב".
צבילינגר, כמו כל המעצבים בשוק, עיצבה טי-שירט במהדורה מוגבלת לטובת מכירת צדקה. לחולצה שלה בחרה את הקונספט "United States of Violence" שמאזכר גם את בוש ומקושט בסימן נעל של נייקי טבולת צבע, באדיבות המעצבת עצמה. "תראי, אני פריקית של טי-שירטים. אני יכולה להסתובב בעולם ולרכוש כל מה שיש בערים קטנות. אני יודעת כמה אני אוהבת את התחום הזה ורציתי ליצור גם, לתת קצת אלטרנטיבה. אני חושבת שמעולם לא קניתי טי-שירט יד ראשונה בארץ, מקסימום חולצה של היהודים בשוקולטורה".
יכול להיות שהאופנה מגיעה אליה היישר מוורידיה האקטיביים להפליא. אחות סבה היא לולה בר אבנר, מעצבת האופנה הידועה, שעיצבה בימיה את בגדי נשות הגנרלים ואת בגדיהם של אלה שכונו פעם החברה הגבוהה. צבילינגר צועדת במשעולים אחרים לגמרי, כמובן. הסגנון שלה מגיע ישירות מתרבות הרחוב והאנרגראונד העולמית. היא מתכתבת בהדפסיה עם כל מה שקורה בתרבויות אלה, ובדרך כלל גם עושה זאת מבלי לנוח לרגע. "בעיקרון, אני רוצה לעשות הכל. אני מקווה שאני אספיק הכל בזמן הזה שנקרא חיים. רציתי גם להיות נגרית ונהגת בפורמולה 1. יש כל כך הרבה דברים לעשות, אני רק מקווה שהגיבנת שתתפתח מהגיהוץ על הרצפה לא תמנע ממני לפעול".
טווח מחירים:
חליפת כלבים: 65 ¤
ילדים:
חליפות לתינוקות: 65 ¤
טי שירט למידות 6-4: 75 ¤
קפושון: 180 ¤
חליפות מכנסיים וחולצה: 125 ¤
מבוגרים:
גופייה: 120 ¤
טי-שירט: 150 ¤
שרוול ארוך: 200 ¤
קפושונים: 250 ¤
מעילי ניילון: 350 ¤
אחרי שוק המעצבים יהיה ניתן לפנות לנטלי ישירות דרך האתר שלה פשוט שלחו מייל.