סטלה מקרטני תמיד יודעת לעשות דברים קצת אחרת ועל כך גדולתה. בעוד שבתי אופנה אחרים בליגה שלה מוציאים הון עתק על מודעות במגזינים הנחשבים, על שכרן של דוגמניות על, על מאפרים, מעצבי שיער וצלמי צמרת סטלה, בקמפיין הנוכחי פשוט שלפה תמונת ילדות שלה משנת 1975 הצמידה לה לוגו ויצאה גדולה.
בתמונה נראית סטלה, כבת חמש, לבושה בשמלת סאטן עם סרט בזהב, שבוודאי נחשבה לבגד הנחשק בעיניה באותו זמן, ובשלל שרשראות חרוזים בסגנון ההיפי של שנות השבעים. לא נעים להגיד, אבל כילדה היתה סטלה מתוקה להפליא, ואילו כמבוגרת היא סתם עוד פרצוף נחמד. אולי בגלל זה היא משתמשת דווקא בתמונות מאז.
באתר הבית של מקרטני מופיעות עוד תמונות ילדות שלה, אחת מהן יחד עם אמה המהממת, לינדה. למרות שכבר הוכח מעל לכל ספק שהיא מוכשרת בפני עצמה, לא בטוח אם העובדה שהיא "בת של" לא שיחקה תפקיד בהצלחה המטאורית שלה. המעצבת הצעירה הרי זכתה לכך ששש שנים בלבד לאחר סיום לימודיה בסיינט מרטינס הקים עבורה תאגיד גוצ'י בית אופנה על שמה. לא דבר של מה בכך.
הקמפיין החדש מוכיח שמקרטני לא בורחת מההתמודדות עם ההשערות בנוסח מה היה קורה לו הסתובבה בעולם עם שם משפחה אחר. היא מתרפקת באהבה על שנות ילדותה ואפילו מזכירה למי ששכח שהיא נולדה עם כפית של כסף (או ל.ס.ד) בפה, כבת לשני הורים מפורסמים עד אימה.
האמ היא שיש לה במה להתגאות. כמו האב ה"חיפושית", ששינה את פני המוזיקה לנצח על ידי ניפוץ מוסכמות גם המעצבת הצעירה לא משחקת בכללי המשחק האופנתי התקניים, אלא יוצרת חדשים משל עצמה.
למרות שאני, באופן אישי, לא נופלת מהעיצוב שלה, יש בקולקציות ובתדמית שלה משהו רענן, צעיר ויוצא דופן על רקע הנוף של האופנה הממוסדת שלוקחת את עצמה יותר מדי ברצינות (אם לא לוקחים בחשבון את המעצב הבריטי החשוב ביותר בעשורים האחרונים, אלכסנדר מקווין).
אני לא משוכנעת שמקרטני תיכנס לפנתאון האופנה בזכות עיצוביה. דווקא עצם היותה מעצבת אופנה עם אג'נדה חברתית וסביבתית (היא צמחונית, ולא משתמשת בפרוות ובעור בעיצוביה, שממשיכה את דרכה של אמה במלחמתה נגד הרס כדור הארץ) היא זו שהופכת אותה למעצבת שהדורות הבאים לא ימהרו לשכוח.