גילה מינטקביץ' לא עברה מעולם בשנקר או סבלה לילות לבנים במהלך התלמדות בבתי אופנה. עד לפני כמה שנים היא עבדה כמנכ"לית בתחום התירות וכשהחליטה על שינוי, היא ביססה כעבור שנים מעטות את "גוסטבה", המותג המצליח שלה לבגדים סרוגים שמוכר בארץ ובעולם. אבל נלך כמה צעדים אחורה לפני שאנה וינטור, עורכת הווג האמריקאי התלהבה מהדגמים של מינטקביץ' וביקשה ממנה טור קבוע למסוף הסריגה של המגזין, Vogue knitting.
מינטקביץ' הספיקה להיות מנכ"לית האגודה לקידום תיירות, למנכ"ל את אגף הכלכלה והתיירות בעיריית ירושלים, ללוות את רבין בקדנציית הבחירות האחרונה והגורלית שלו ולהרים את הפקת הענק "לובשים שלום" שנערכה ב-95' בקיסריה וכללה מעצבים מובילים מכל העולם.
"לפני שהציעו לי לעבוד עם רבין, יצרתי שתי שמלות ויצאתי להראות אותן לחברה", נזכרת מינטקביץ', "ברחוב עצרה אותי מישהי וביקשה לראות אותן. מסתבר שהיא היתה קניינית של גלרי ל'פאייט ובו במקום היא ביקשה ממני 30 אלף חתיכות.
באותה תקופה כבר הרגשתי קצת שחוקה מהקריירה שלי וחיפשתי שינוי. מכיוון שאני לא מתעלמת מדברים שקורים לי ונעתרת לסימנים, התחלתי לעצב שמלות. כשהגיעה ההצעה מהצוות של רבין עזבתי את השמלות וחזרתי לקריירה הממשלתית".
נכנסתי לתומי לברני'ס
האהבה שלה לשמלות לא פסקה. "למרות המשכורות והעבודה המספקת הרגשתי שאני צריכה לעשות משהו אחר. בערב חורפי אחד, הגיעה אליי חברה טובה וסרגה כובע לבן שלי. אחרי שכל הכיתה שלו רצתה להזמין ממנה, החלטתי ללמוד לסרוג.
"נכנסתי לעולם הצמר ונשביתי בכל האפשרויות שמציע החומר. למרות שמדובר בנישה, יש בתחום הזה עודף אפשרויות ליצירת טקסטורה. כשהצבע לא מתאים, יוצרים אותו. שני מקלות ביד יוצרים פתאום משהו חדש לגמרי. החלטתי לקחת דגמים פרועים ולהפוך אותם ללבישים, להראות איך הבגד יכול להפוך לתכשיט".
מינטקביץ', שעדיין עבדה במשרד ממשלתי, הוזמנה לערב גאלה בניו יורק והגיעה כמובן, בבגדים שסרגה. התגובות שזכתה להן שם עודדו אותה להקדיש את עצמה לסריגה. "אנשים עצרו אותי ברחוב וביקשו להצטלם איתי. נדהמתי מהתגובות.
נכנסתי לברני'ס, לקנות לעצמי משהו לאירוע הגאלה ולבשתי מעיל סרוג. פנו אליי נציגים מההנהלה והחלו לנהל איתי משא ומתן על מכירת הבגדים. בכל מקום שהגעתי אליו עם המעילים שלי התעורר רחש".
היא חזרה לארץ והתחילה להכין חומרים, לסרוג ולשכור עובדים. "הסריגה תפסה אותי כל כך עד שהייתי יושבת עד 4, 5 לפנות בוקר וסורגת, רק כדי לראות מה ייצא בסוף". לפני שנה היא התמקמה בחנות ברחוב בוגרשוב, יפה ונסתרת, שנגלית מעבר לשער עץ קטן ועליו כתוב שמה בפשטות גוסטבה.
סריגה היא לא טרנד
הבגדים שלה לא צפויים, ואין פריט אחד שדומה למשנהו. מינטקביץ' לא הולכת לפי טרנדים עכשווים, אלא מתבססת על הטעם האישי שלה והצורך שלה להתנסות בחומר.
בעלות הטעם הדרמטי, למשל, יוכלו למצוא כאן ג'קטים ומעילים סרוגים, שמורכבים משילובים צבעוניים של צמר, משי וסאטן, וישתלבו מעולה עם ג'ינס וגופייה לבנה. יש בחנות גם עליוניות מקשמיר ואנגורה עם פונפונים או דגמים רקומים שמעוררים מיד רצון להתכרבל בתוכם וגופיות לבנות, ארוגות.
מינטקביץ' מעצבת גם חצאיות ומכנסיים מסוגים שונים של משי, ושווה להציץ במכנסיים המשובצים שיצרה. גולת הכותרת היא ללא ספק מעיל סרוג ושחור שגבו מכוסה בגובלן עתיק. הפריטים שלה מחזיקים מעמד במשך שנים והמחירים נעים בין 300 שקלים ל- 15,000 שקלים לפריט.
היא דוחה בכל תוקף את האפשרות שההייפ שנוצר בשנתיים האחרונות סביב הסריגה ייעלם. "אנשים חוזרים למה שיחבר אותם לפעילות עם הידיים, למשהו פחות טכנולוגי. אם נשווה את זה לעולם הבישול, לפני כמה שנים לא היית שומעת אישה קרייריסטית מודה בכך שהיא יודעת לבשל, והיום לא תמצאי גברים ונשים שמוכנים להודות בכך שהם לא יודעים מה קורה במטבח.
"לפני כמה שנים גם לא היית שומעת על גברים שסורגים. הסריגה היא לא טרנד, אלא חלק בלתי נפרד מעולם הלבוש שלנו. אנחנו לא כבר לא קורבנות אופנה והיום יש הרבה מקום לביטוי אישי. כאן בדיוק טמונה הצלחתם של הבגדים הסרוגים".
בוגרשוב 29, בתיאום מראש 052-6611231