תכשיטים לכביסה ביד

בשנות התשעים התכשיטים ירדו מהבמה, הקו המוביל היה נקי ותכשיטים לא שיחקו בו תפקיד. אולי זו גם היתה תגובת נגד לתכשיטים המוגזמים של שנות השמונים, שהיו צבעוניים ודומיננטיים עם מקום של כבוד לעגילים גדולים, שכמעט תלשו את התנוכים.

אחרי היובש של הניינטיז חיכינו לאיזו בשורה בתחום התכשיטים בשנות האלפיים, אבל משום מה היא מבוששת לבוא. את התירוץ "מה כבר אפשר לחדש בפורמט של עגילים, צמידים, שרשראות, טבעות?" אפשר לשלול מיד כי גם הפורמט של חולצה, מכנסיים, חצאיות, שמלות לא השתנה מהותית אבל נמצאות לו אינספור וריאציות, אז למה התכשיטים חוזרים על מה שכבר ראינו?.

הניסיונות שבכל זאת מנסים לחדש בחצי עשור שמאחורינו עושים את זה בעיקר על ידי שימוש בחומרים שלא שייכים לקלאסיקה, מעצבי תכשיטים נועזים זונחים את המתכות האצילות ובודקים ממה עוד אפשר ליצור תכשיטים.

יש שעושים זאת באמצעות מוצרי פלסטיקה מתקדמים, ויש גם מגמה זוטא של שימוש בחומרים טבעיים – חוטים, בדים, צמר וכיוצא באלו, שקשורה בוודאי לחזרה אל הטבע ואל עבודות היד המסורתיות.

לאחרונה יצרו שתי מעצבות אופנה ישראליות תכשיטים מעוררי התפעלות, שזורקים אור חדש על הז'אנר. ליאורה טרגן, שיוצרת בגדים מורכבים ומעניינים, יצרה שרשרת שעשויה מרקמה בדואית מסורתית. היא חתכה את הפרחים הרקומים והפכה אותן לחוליות בשרשרת, שהיא חלק מבגד, שמעוטר ברקמה הזו, והשרשרת ניתנת ללבישה גם בפני עצמה.

המעצבת דינה גלס הכינה לעונה הקודמת שרשראות עשויות פרחים רקומים מצמר, שמשולבים בחרוזים ובאבנים טובות, מעשה קולאז' מרהיב. גלס קוראת להן שרשרת-צעיף, שכן הן גדולות ומכסות חלק מן הצוואר והחזה. מי שעקב אחרי הקולקציות האחרונות שלה רואה עיסוק מתמשך בקשר בין תכשיטים לבגדים, בקיץ שעבר היו אלה חולצות עם תליון שתפור בחזה ושרשרת שסוגרת אותו מסביב לצוואר, לפני שנתיים היא עיצבה שמלות שעל המחשוף שלהן תלויה שרשרת, כחלק מהבגד, ושיכולה גם להתפרק ולהילבש לבד.

גלס מעידה כי העיסוק הזה היה מעגלי ובעצם היא חזרה למקום מסורתי, רק בצורה אחרת. ז'קט מדהים של סוף החורף מעוטר באפליקציה ענקית של ינשוף מבד ומחומרים נוספים. "בעצם יכולתי לעשות סיכות ענק" היא אומרת ומעלה את השאלה מה ההבדל בין תכשיט שמחובר לבגד לבין אפליקציה מושקעת. לקיץ הבא היא מתכננת אפליקציות תלת ממדיות שיוצאות מתחומי הבגד.

טרגן מצידה בכלל מתנגדת להגדיר מהו תכשיט, "כל הבגדים שלי הם תכשיטים" היא אומרת. היא משלבת מתכות, חרוזים, עבודות יד של פאייטים והמון רקמה, כך שהעליוניות של הבגד "צומחות להיות מן תכשיט כזה".

את הרקמה הבדואית היא מצאה בעיר העתיקה, כחלק מאיסוף החומרים שלה. "עשיתי גם גרביים שהם תכשיטים, שמתי עליהם כל מיני דמויי יהלומים עתיקים. כל הדברים שאני עושה הם קישוטיים ומבחינתי אני הופכת את הבגד לתכשיט".

טרגן, שאת העיצובים שלה אפשר לקנות ב"רדיקל קום איל פו", בחנות "שיין" שבכיכר מסריק ובסטודיו שלה, היתה בנעוריה פאנקיסטית, ותפרה לעצמה בגדים ואביזרים "מהרבה חומרים שהם לאו דווקא יפים". אולי החיבור שלה לפאנק – אחת המהפכות האופנתיות הגדולות של העשורים האחרונים – לימד אותה שאפשר לעשות הכל מהכל ושכדאי ואף רצוי לשבור את ההגדרות הקיימות.

שימו לב גם לתכשיטי הבד של מורה דימרמן בוגרת המחלקה בוגרת בצלאל המחלקה לצורפות במסלול לאופנה בבצלאל. התכשיטים שלה נמכרים בתל אביב: בחנויות גרטרוד (דיזינגוף 235, פרישמן 77), בקרוסלה (רוטשילד 27) ובמסריק 17; ברמת השרון בחנות מקום (התומר 30), ברעננה בחנות קולבים (ז'בוטינסקי 5) ובחנויות הירושלמית קושתן ומיכלי (בצלאל 6).
דינה גלס, נחמני 35, תל אביב.