גילי סטארדסט

בכיתה ד' הוא הלך לראות הקרנה של "זיגי סטארדסט" בקולנוע פריז, נכווה ומיד הסתפר כמו דיוויד בואי. אחרי כמה שנים הוא ראה לראשונה פירסינג בפטמה, בפוסטר שפורסם במעריב לנוער של הלהקה המוחצנת "פרנקי גו'ס טו הוליווד" ונרעש. הוא גדל מאחורי הבר של הבונהם המיתולוגי, חרש את סצינת הטראש של תל אביב ובגיל 18 קיבל סוף סוף קיבל את העגיל שרצה בפיטמה.

כשהיה סטודנט לצילום, הוא תיעד בפרויקט הגמר שלו בחורה שחותכת את עצמה. הוא פגש אותה כמה חודשים לפני הצילומים, נדלק כשראה את החתכים על היד שלה וביקש להיות שם בפעם הבאה שזה קורה. אחרי כמה שנים הוא גם צילם בחורה שמדגימה חמש דרכים להרוג את עצמה. גילי שני (33) הוא הצלם שבגללו היה שווה לאסוף בזמנו מהקיוסק את מגזין הלילה המיניאטורי "אקסטרא" בזכות צילומי השער הסקסיים-מלוטשים-סליזים שלו. היום הוא חי בברלין.

באופן מפתיע, גם כשצילם הפקות אופנה בנושאים בנאליים לעיתוני מיינסטרים, כמו למשל הפקת ולנטיין לידיעות אחרונות, זה יצא אחר לגמרי. על הצילומים שלו לאקסטרא הוא מספר "עבדתי אז בלמון, קצת אחרי הלימודים בקמרה אובסקורה והייתי אסיסטנט של הצלם גולי כהן. אורן רוזנברג, מבעלי הלמון, הסביר לי את הקונספט של העיתון וביקש ממני להשתתף.

"זה היה נהדר, בהתחלה לא דפקנו חשבון לאף אחד. אחת החוויות שהכי זכורות לי מהעיתון היא המדור "אקסטרא גירל". היינו מוצאים בחורות במועדונים ומצלמים אותן צילומים קיצוניים לעיתון. אחת הראשונות היתה מורן אייזנשטיין שעשינו איתה משהו סקסי בטירוף. בסט הכי הזוי שלנו צילמנו את סאשה, בחור שעבר ניתוח לשינוי מין. צילמנו אותה כמו אישה לגמרי ואחרי הצילומים שאלו עליה בכל העיר בלי לדעת כלום על העבר שלה".

אחרי שאקסטרא נמכר למשרד הפרסום זרמון גולדמן ושינה את אופיו, שני הרגיש תלוש. "חוץ מאשר במגזין 360 אף אחד פה לא הבין אותי. עברתי כאן יותר מדי שיחות עם עורכות אופנה שנרתעו ברגע שהם ראו שדיים בצילום. עזבתי ברגע שהופיעה ההזדמנות".

ההזדמנות הגיעה לפני שנתיים בדמות מועדון ברלינאי ושמו סייג (Sage), מועדון שמריץ ליינים של מוזיקת דארק סייד וגותיקה אפלולית. "הם הכירו אותי דרך ידידה שלי, ראו את האתר שלי וביקשו תמונות. לאחד הליינים שלהם קוראים Blood (דם) ועל כל ההזמנות יש בחורה עירומה עם מוטיב של דם. התחלתי לצלם עבורם צילומים להזמנות שלהם, עם המוטיב הזה. בחצי השנה הראשונה לעבודה המשותפת שלנו תקשרנו רק דרך האינטרנט ואז הם הציעו לי לבוא לבקר. נשארתי שישה ימים ודיברתי איתם על האפשרות לבוא לגור כאן. חזרתי לארץ לחודש ומאז אני בברלין. היום אני מצלם עבורם כל מה שהם צריכים".

"העבודה איתם מספקת לי גב כלכלי ומאפשרת לי לעסוק בכל הדברים שאני אוהב. זו עיר ענייה, אין כאן הרבה עבודות בצילום אופנה. לפני חודשיים צילמתי שני קטלוגים לחברת משקפי שמש, אחת מהגדולות בברלין, ששמה IC Berlin, אני עובד עם מלון חדש בעיר ששמו Lux ואני מצלם הפקות לעצמי כל הזמן. המקום הזה מטורף, אפשר למצוא משתתפים לכל מה שרק רוצים לעשות, מפורנו ועד אופנה. לא מזמן צילמתי את טטיאנה אקסל, שרצחה את בעלה עבור כספי ביטוח והיום יש לה ריאליטי, בחצי עירום עם עוד שתי בחורות".

שני מסביר שהוא לא מנסה לייצר אמירה בצילום שלו, אלא להעביר את המציאות שנמצאת סביבו כפי שהוא תופש אותה. "תמיד נמשכתי לביזאר, תמיד הייתי בשוליים וגם בברלין יש המון שמתעניינים בדארק סייד ובגותיקה. הסצינה הגותית כאן חיה ונושמת. זה אולי נראה תיאטרלי בארץ, אבל בברלין זו המציאות.

"פה שופטים אנשים בצורה אחרת. אני לא מושפע מטרנדים, אני רואה את הצילומים שלי כאופנה דוקומנטרית. בארץ הייתי בודק כל הזמן עיתוני אופנה והיום אני לא מחובר אליהם בכלל. הסביבה משפיעה עליי יותר מכל טרנד. טרי ריצ'רדסון תמיד מרגש אותי, בגלל שהוא לא דופק חשבון לאף אחד".

כשהוא לא מצלם בחורות עירומות שנתלות משרשראות הוא דווקא נהנה מחיים שלווים שכוללים בילויים עם חברים והמון זמן איכות עם החברה הגרמנייה. "אני מחפש סוכנות ובקרוב אני מתחיל ללמוד גרמנית. במרץ הבאתי את החברה שלי לראות את ישראל. זו היתה אחת הפעמים הראשונות שבאמת חרשתי את המדינה וגיליתי שיש לנו ארץ מדהימה. אבל אני לא מתגעגע. אני מניח שגם בעתיד אחיה באירופה ואצלם".