לדעת כותב שורות אלו, תמר קרוון היא אחת מהאייקונים שעיצבו את דעת הקהל התל אביבי של הניינטיז. בתו של הפסל דני קרוון ובוגרת בצלאל, עשתה את המהפכה הגדולה שלה במדור המיתולוגי "הצעקה האחרונה" של עיתון העיר. לצידה של נילי לנדסמן, שהיתה אחראית על הטקסט, הן היו מכתיבות הטרנד וקובעות הטון במשך שש שנים. מאז הספיקה ללדת את בנה איתמר (שחתום על צילום הפורטרט המהמם שלה), להציג שתי תערוכות יחיד וחמש תערוכות קבוצתיות.
את קרוון עוטפת קבוצת חברות, שהפכו גם למושאי הצילום שלה בקמפיין האחרון של שרה בראון; המוזיקאית קרני פוסטל, המלבישה ציפי אנגלישר והבימאית סיון ארבל. העבודות שלה, כמו גם דרך יצירתן, הן מאוד נשיות, אינטימיות, חדות ודלות באפקטים, שיוצרים ניקיון כמעט דוקומנטרי. קרוון התפרסמה כמי שמצלמת כמעט ללא תאורה מלאכותית, ובחספוס טכני שיוצר דיסוננס לשבריריות ולמבט החשוף. בשנים האחרונות, מאז חצתה את הקווים אל החללים המוזיאליים, צילומיה הפכו אמנם מוקפדים ומבוימים הרבה יותר, אך משהו בדמויות, במבט הקרוע והסיטואציות הנשית נשמר ואף התחזק.
קרוון פותחת בימים אילו את תערוכת היחיד השלישית שלה, 'בלב חסר', שבה מצולמות בין היתר הכוריאוגרפית רננה רז והשחקנית דנה איבגי בגלריה רוזנפלד התל אביבית.
נגד הריטוש ובעד האלרטנטבעי
מה הטרנד הכי חם באופנה בעינייך?
"כבר כמה שנים שהטרנד השולט הוא הריטוש. אותי באופן אישי זה משעמם כי כולן נראות מאותו פס ייצור, או ליתר דיוק כמו סוג של שיבוט- הלבן של העיניים מסנוור, העור חלק יותר מתחת של תינוק, אין שערה בשום מקום, הכל מתוקתק עד כדי אימה. בעיקר כשאח"כ קמים בבוקר, מביטים במראה ותוהים לרגע מה לא בסדר".
מתי הצלחת לשכנע לקוח מסחרי במשהו שהאמנת בו?
"בדרך כלל הטיעון שלי הוא בואו נימנע ממסחריות ונעשה דברים אלטרנטיביים ככל האפשר. לכן לא שכנעתי אף לקוח מסחרי".
מתי לקוח שכנע אותך והתברר שהוא צודק?
"שרה בראון, שצילמתי לה את קטלוג הקיץ הנוכחי, שכנעה אותי לקחת את החברות שלי סיוון ארבל, אלה בלוך וקרני פוסטל שידגמנו. אני מודה שזמן השכנוע לקח 3 שניות. היא צדקה, אגב, הן יצאו מקסימות".
אחרי אילו מגזינים כדאי לעקוב אם מתעניינים בצילום אופנה?
"יש כיום מיליון מגזינים בעולם וכולם די דומים. אני מאוד אוהבת את הווג הצרפתי, בגלל הכתבות שבו וזה לא סוג של תירוץ גברי לקריאת פלייבוי. גם בווג הצרפתי וגם בבריטי יש כתבות מגניבות, בעיקר בשל האופי הרוקנרולי שלהן. נראה לי שהעורכות הן כמוני, נערות רוק מזדקנות שרוצות למחזר רק עוד פעם טי שירטים עם הדפסים של בואי או הרולינגסטונס".
מי המאפרות שנהנה לשתף איתן פעולה ולמה?
"קארין אלבז גאונה. היא מאפרת והמצולמים נראים כאילו שכך הם נולדו ומעולם לא נמרחה עליהם טיפת מייק-אפ. חוץ מזה במספרה של אמא שלה, מספרת יוסי, עושים את הפן הכי שווה בעיר".
איזו פנטזיה מקצועית עוד לא הגשמת?
"לצלם את דוגמניות העל סטלה טננט וקייט מוס בהפקה על חברות טובות".
איזו פנטזיה מקצועית הגשמת?
"המדור שהיה לי, "הצעקה האחרונה", היה בהחלט חלום. בכל שבוע היה לי עמוד, במה, שעליה יכולתי לעשות ככל העולה על רוחי, והרגשתי שאכן רוחי נשבה לה".
על החיים כצלם אופנה.
"כיום אני לא מגדירה את עצמי כצלמת אופנה מן המניין. אני עוסקת יותר באמנות ובוחרת פרויקטים שבהם אוכל באמת לתת את מה שיש לי. זה אומר שמי שפונה אלי בא עם ראש פתוח לעשות דברים קצת אחרת. ישנם כיום המון צלמים צעירים וחדשים, ואני מרגישה שאני מחוץ למסלול הרבה יותר מאשר בתוכו".
מהו המסלול ואילו טעויות צלם אופנה מוכשר צריך לעבור?
"לא עברתי את המסלול הקונבנציונלי. למדתי עיצוב וברגע שהצילומים שלי החלו להתפרסם הם המריאו. זה עניין של מזל וטיימינג, לאו דווקא תמיד של כשרון, לצערי".
למה לדעתך זה תחום בעיקר גברי?
"כי זה מקצוע החלומות של גברים; ערמות של כוסיות כל היום מסביבך, רוצות למצוא חן בעיניך, רוצות להיות כוכבות ותלויות בך. אין לתאר איזה כוח יש להם".
האם הכי פחות מתחשבים בדוגמנים על הסט?
"אני לא האדום הנכון לשאול אותו. הסט אצלי אינו סטודיו, הוא הבית שלי, או לוקיישן. בדרך כלל המצולמות שלי הן בחורות או דוגמניות שיש לי קשר חברי וחם איתן ולכן דעתן חשובה לי מאוד".
האם להיות ע.צלם זו דרך טובה להתקדם?
"אני חושבת שלהיות עוזר צלם זו הדרך הטובה ביותר ללמוד צילום. זה יכול לקדם מבחינה מקצועית, אבל באותה מידה זה גם עשוי לתקוע, או לסרס".
איזה צילום אופנה הרשים אותך בזמן האחרון?
"בארץ, אני מאד אוהבת את הצילומים של אייל נבו, ובחו"ל היתה הפקה מקסימה שנעשתה לפני מספר חודשים בווג עם סטלה טננט, בעלה וארבעת ילדיהם. האנושיות והחום שיצאו מהצילומים הללו היו מעוררי השראה".
בלב חסר, גלריה רוזנפלד, דיזנגוף 147, תל אביב, 03-5229044. עד ה-15.7