גם נסיכות מתמרמרות

"יש משהו מאוד מעצבן בעיתונות בארץ שלא יודעת להעריך מעצבים שנשארים נאמנים לקו שלהם ויוצרים חתימה ברורה", נעמה בצלאל מגביהה קצת את הקול המאד רגוע ומתוק שלה בדרך כלל, "בעיתונות בדרך כלל לא שמים לב להתפתחות של המעצב. אני עובדת כל עונה בפרך על גזרות חדשות ועדיין שואלים אותי למה אני לא יוצרת דגמים חדשים ויוצרת רק בסגנון פיפטיז.

"אני מעצבת כבר 14 שנה ומי שמכיר אותי מתחילת הדרך יודע שממש לא תמיד יצרתי פיפטיז ואני עושה גם המון דברים לא תקופתיים. תמיד היה לי טאץ' וניחוח נוסטלגי, ובגלל שצילומי הקטלוג משדרים את האספקט הזה בדרך כלל נתפסים לזה. יש כאן חוסר כבוד והערכה למעצבים ששומרים על סגנון. בעולם תמיד יודעים לזהות בשמחה ובהערכה חותם עיצובי של מעצבים. למה זה טוב שם ולא פה?

"הלקוחות שלי נכנסות אליי כדי למצוא נעמה בצלאל. כדי לרענן את הארון שלהן. את יודעת מה? בישיבה האחרונה שעשיתי עם צוות המוכרות שלי אמרה לי אחת מהן, "נעמה, אנחנו מאוד אוהבות את הקולקציה החדשה ומאוד כיף לנו למכור אותה אבל מה עם חצאיות A וחולצות מכופתרות? לקוחות לא מפסיקות לבקש אותן".

"אלה פרטי הבייסיק שלי. הסברתי לה שקודם אוציא דגמים חדשים ואז יצאו גם הדגמים שתמיד מבקשים. אז הנה הפרדוקס – העיתונות לא מפרגנת והקהל דורש בדיוק את אותם דברים".

את מרגישה שמעתיקים ממך?

"כן. יש כאלה שפשוט מנסים להעתיק מכל מי שנראה להם מוצלח ולהפוך את ההעתקות ליותר מסחריות ויש יותר מתוחכמים שנכנסים לנישה ולסגנון שלך. יש לי כתב יד מאוד מזוהה, מאוד ברור, נישה ספציפית.

"כאמור, בארץ אני די מזוהה כמובילת סגנון הפיפטיז. לפני שנתיים היה טרנד עולמי מאוד חזק של חזרה לפיפטיז וקסטרו הוציאו קולקציה בהשפעת פיפטיז. כשהם הוציאו קו של מעילים בהשראה כזו בחורף, אנשים התקשרו אליי כדי לשאול אם יצאתי בשלטי חוצות. הם לא ניסו להעתיק אותי, אבל בארץ הדברים האלה באמת מאוד מזוהים איתי.

"להבדיל, יש יצרן פרסי בדיזנגוף שמאמץ מדי עונה סגנונות שונים של מעצבים. היתה עונה אחת שבה הייתי כל כך המומה מהדגמים שלו עד ששלחתי מישהו לקנות אצלו בגדים כדי לתבוע אותו. הוא העתיק אותי בלי בושה ובלי להניד עפעף. בסוף לא יצא מזה כלום. לא נורא, אני מאמינה שבסוף כל אחד מקבל את מה שמגיע לו".

כמו תמיד, האמונה העצמית העיקשת של בצלאל השתלמה. מלבד שלוש חנויות בתל אביב (בדיזנגוף ובשינקין) היא פתחה לפני חודשיים חנות בירושלים ובימים אלה עומדת לחתום חוזה על חנות באזור השרון.

"אני יוצאת מתל אביב עבור שני קהלים, בעצם", היא מבהירה, "עבור הלקוחות הנאמנות שלא מצליחות להגיע לתל אביב יותר מכמה פעמים בשנה לקניות ועבור אלה שעוד לא נחשפו אליי. הבנתי גם שאני מעדיפה למכור את המותג כקונספט. אני מרגישה הרבה יותר טוב כשהבגדים נמכרים בחנות שמעוצבת בהתאם למותג. היום כבר לא מתאים לי להיבלע בין מעצבים אחרים. בירושלים זה מוכיח את עצמו, יש כבר לקוחות שחוזרות שוב ושוב".

וי מוצלח נוסף שבצלאל יכולה לסמן לעצמה הוא על קטלוג הקיץ שלה, שיצא השנה באיחור, "מסיבות אישיות", לדבריה. היה שווה לחכות לקטלוג היפהפה שצילמו ועיצבו רוני כנעני וענת שטיינדלר; 17 סטים (לנשים ולילדות) שנושמים לרווחה בין דפי גיליונות מעוצבים באלגנטיות, שמזכירים כמה טוב לראות פריים גדול ומושקע. הסטיילינג המוקפד של נועה ילון (עד רמת הקוקיות המרושלות של דורין, הדוגמנית-ילדה) מוסיף תמיד את הטאץ' הנכון.

הלוק בגדול נע בין התעקשות על הטבעי (שיער ארוך ונפוח של הדוגמנית שכמעט לא מזיזה שריר, עצים ברקע, איפור מעודן) לבין המראה הווינטאג'י, הכמעט מהודר, של הבגדים של בצלאל. "הפריט הכי פחות צפוי בקולקציה שלי יפתיע את מי שחושב שאני עושה בדרך כלל בגדים חסודים. היא השמלה הוורדרדה שמצולמת בחדר המדרגות, זו שמכונה בסטודיו שלנו "שמלת ציצי", בגלל המחשוף והמראה שהיא מעניקה לחזה שופע.

"העונה גם הכנסתי הרבה גזרות חדשות וטאצ'ים שלא היו קודם; נגיעות קטנות של סרטי דנטל, סרטי תחרה קטנים שמשולבים בכל מיני מקומות. בגדול, אני אדם שמאמין בפרטים הקטנים. אחד ממקורות ההשראה העיקריים שלי הגיע מעולם הקומבינזונים והלנז'רי. כתוצאה, השמלות מאוד נשיות ורכות. הקולקציה עצמה נמצאת בחנויות כבר די הרבה זמן ומדי שבוע נוספים לה עוד ועוד דברים חדשים, כך שתמיד אפשר למצוא פריט חדש".

מחירים: חצאיות: 399-599 ש"ח, חולצות: 225-419 ש"ח, שמלות: 649-1,699 ש"ח, מכנסיים: 369-449 ש"ח.
להשיג ב: תל אביב: שינקין 40, דיזנגוף 212, דיזנגוף 234 (עודפים). ירושלים: קינג ג'ורג' 26.