איש שפוי בעולם הזוי

עידו לביא, מצלמי האופנה הבולטים בתעשיה, הספיק בתקופה האחרונה לצלם קמפיינים מסחריים גדולים, שכל צלם שמחפש תקציבים גדולים והכרה, יכול רק לחלום עליהם.

הוא חתום בסדרתיות של הקמפיינים של: O&H, ירין שחף, מיקי בוגנים, דני מזרחי, בוניטה, מיכל נגרין, סיגל דקל, פולגת ועוד. אחרי שביסס מוניטין, פיתח עור של פיל וקיבל פרופורציות נכונות לכל המעמד, לביא שעון על מסעד הכסא בסטודיו שלו כשהוא מחייך, נינוח ורחוק מהמתח והתזזית המאפיינים את אנשי התעשיה.

הוא שולף, כאילו מדובר בדבר של מה בכך, שני מגזינים של קוסמופוליטן, האחד סרבי והשני מקסיקני, שתמונות של מורן אטיאס מתנוססת בשעריהן. כן, מדובר בשערים שלו.

למה בחרת בצילום האופנה?
"יש בתחום הזה שילוב בין שתי האהבות שלי: צילום ואסתטיקה. מגיל עשר אני זוכר את עצמי מסתובב עם מצלמה ומצלם. גם המשיכה לאופנה היתה קיימת אצלי- תמיד ידעתי להעריך טעם טוב או רע בביגוד".

מה הטרנד הכי מעניין כיום בתחום?
"עד לפני שנתיים-שלוש עניין הטרנדים היה חזק יותר. כיום כל אחד הולך לכיוון שלו ולנישה שמתאימה לו."

מוסד לימודים נחשב בארץ?
"מכללת הדסה ירושלים, בה למדתי בעצמי. עד שנה שנייה הייתי בטוח, כמו כולם, שאהייה צלם של הנשיונל גיאוגרפיק ובסוף שנה שנייה לקחתי קורס בצילום אופנה. אז כבר לא היה לי ספק שצילום האופנה זה הכיוון שאני הכי מתחבר אליו."

לביא אומר שהסוד להצלחה הוא בכשרון ובקשרים. רק אחד המרכיבים לא יספיק לביסוס קריירת צילום ענפה. הוא, אישית, התחבר דרך המאפרת והדוגמנית אורית ברקוביץ' לחבורת אורי שטרק העליזה של תקופת אלנבי 58 שכללה בין השאר, גם את הסטייליסט ראובן כהן. שתי הכתרות כ"צלם האופנה המבטיח" בתחרויות יופי בשנים 1995 ו 1996 העניקו לו את החשיפה המבורכת והקשרים עם מאפרת מוערכת וסטייליסט מוביל עזרו ללביא לקבל את העבודות הגדולות הראשונות שלו. את כברת הדרך שעשה מאז הוא חב רק לשמו שלו ולכשרונו.

מה נדרש מצלם אופנה ותיק כדי להמשיך לעבוד בתחום?
"כל הזמן צריך לשקוד על השמרים, לא להיתקע, להתקדם עם הקידמה הטכנולוגית ולשמור על קשרים".

מה הם הצדדים המכוערים של תעשיית היופי?
"בעולם הזה אין סנטימנטים. יותר מפעם קרה שאחרי שצילמתי קמפיין עבור חברה והיא קצרה עליו מחמאות ושבחים, לא נלקחתי לקמפיין שבא אחריו לא בגלל שיקולים אמנותיים או אישיים, אלא מתוך הצורך של החברה להתחדש".

עד כמה מתחשבים ברצונות של הדוגמנית על סט הצילום?
"ההתחשבות ברצונות הדוגמנית משתנה ביחס לדוגמנית עצמה. בדעתה של גלית גוטמן, לדוגמא, תמיד מתחשבים כיוון שהיא פרפקציוניסטית ומקצוענית אמיתית".

איך היית מאפיין את סגנון הצילום האישי שלך?
"מוקפד, עם מעט מאוד אלמנטים בפריים ודגש על קומפוזיציות נקיות".

פנטזייה מקצועית?
"אם היית שואלת אותי את השאלה הזו לפני שלוש שנים, הייתי עונה לך קטלוגים לקסטרו או לגוטקס. היום אני כבר לא במקום הזה"

לביא מתגורר עם אשתו ושני ילדיו בבינימינה, אחרי אחת עשרה שנים סוערות בתל אביב. העירוניות לא זורמת בעורקיו. הוא בכלל נולד וגדל בקיבוץ יוטבתה.

איך מנהלים חיי משפחה במקביל לעבודה בתחום דורשני שכזה?
"בחודשים של צילומי הקטלוגים יש ימים שלמים שאני לא רואה את הבית. בתקופות ביניים אני מאוד מקפיד לעבוד פחות".

הוא אידאליסט ואיש עקרוני. חורה לו למשל הביקורת הסקסיסטית שסופגים הוא וצלמים אחרים על צילומים פרובוקטיבים של נשים. הוא מדגיש שאת הקונספט מכתיבות דווקא נשים שאוחזות במשרות הבכירות בתעשייה כמו מנהלות קריאטיביות ועורכות מגזינים.

לביא גם יוצא נגד תנאי השכר של ילדים-דוגמנים, שבמקום תמורה כספית לעבודתם, לעיתים מסתפקים רק בבגדים. על תעריפי הצלמים בארץ הוא דווקא לא מתלונן, אבל מדגיש שקיים פער גדול בין מה שחושבים לבין השכר בפועל ובין הארץ לחו"ל.

קמפיינים עולמיים מעוררי קינאה?
"פראדה, גוצ'י וקנזו תמיד עושים דברים יפים".
קולגות מקומיים ששווים ריספקט?
"יניב אדרי ואייל נבו."

פרטנרי איפור מועדפים?
"ורד ספיבק, מיקי בוגנים וערן פאל."

מגזין חובה?
"VOGUE איטליה, הוא תמיד תנ"ך".

הפרוייקט המסחרי שאתה הכי גאה בו?
"רונן חן והקטלוג של סיגל דקל, שהייתי שותף גם לקונספט ולבחירת הלוקיישן שלו".

כרגע שוקד עידו לביא על פרוייקט חייו – הילדים שלו, והצילום זוכה להתייחסות מפוכחת יותר. "יש לי את הפרויווילגיה להתעסק בשטויות של החיים", הוא אומר בחיוך. והוא צודק.