וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

לא רק בגלל המסקרה

שני פישר

21.6.2006 / 9:25

שני פישר מונה את כל הסיבות לשנוא את לוריאל ואז משכנעת את עצמה בהיפך המוחלט. יש אנשים שיודעים ליהנות

ישנן שלוש סיבות להיות אנטי-לוריאלית:
1. מדובר בתאגיד קפיטליסטי ענק שמכיל בתוכו חברות כמו לנקום, מיבליין והלנה רובינשטיין. כצופה טיפוסית ב"כוכב נולד", אני מסמסת רק לאנדרדוגים.

2. מה פשר הפרסומת לגלוס "גלאם שיין קריסטל" שבה סקרלט ג'והנסן מדובבת לעברית? כתוביות זה פאסה? ובכלל, לא למדנו לקח מהפרסומות של קינדר?

3. אתר האינטרנט של לוריאל מציע התאמה אישית של גוון שפתון לגולשת הנרגשת. הקישור ההומניטרי המפתיע התגלה כעוקץ מעצבן – בהקלקה על שפתון ורוד, לדוגמא, מופיע המלל נטול ההשראה: "לקבלת מראה עסיסי. עשיר. קרמי", תוך התעלמות מוחלטת מגוון העור, הפנים והשיער.

איכשהו הצליחה חברת לוריאל להתברג לפסגה או לפחות להיחשב כחברת איפור לגיטימית. אולם, כשהתפניתי להרהר בעניין, עלתה בראשי רק תמונתה של המסקרה המצוינת שלהם. הייתכן שהאימפריה כולה עומדת על חודה של מסקרה אחת? האנטגוניזם לא עושה טוב לעור הפנים, ולכן לא הסכמתי להתפנות מעמדת "לוריאל" בסופרפארם עד שמצאתי שלוש סיבות טובות להתבדות.

הפנים- המייק אפים נחלקים, בראש ובראשונה, לשני סוגים: על בסיס מים ועל בסיס שמן. נשים לא צעירות או כאלו שנאלצות להסתיר פגמים ומתעצלות להתמודד עם מייק אפ סטיק- עבורן נוצר הטרו מאץ', המייק אפ הנוזלי והשמנוני של לוריאל.

תכלס, לא הייתה כימייה ביני לבין המאץ', הוא יותר מדי פלואידי, ויש סיכוי טוב שבמקום להתקבע על עור הפנים הוא יתאדה או יטפטף על החולצה. המייק אפ המימי "איידיל באלאנס" קצת כבד מדי, אך מרקמו טוב וגמיש. דווקא הפודרה "טרו מאץ'" מפתיעה מאוד לטובה, היא לא מנצנצת-בוהקת-משזפת אלא קלאסית ופשוטה במרקם מצוין. גם הסומק "בלאש דליקטס" לא רע בכלל.

העיניים – הצלליות של לוריאל מנצנצות במידה הרצויה ואיכותן סבירה אך מבחר הצבעים מצומצם, נדוש וחסר מעוף. במארזי הצלליות ניתן למצוא זוג צלליות משי ועוד אחת שאמורה להוסיף טאץ' מנצנץ. למרות הרעיון הנחמד, שילוב הצבעים במארז לא מוצלח עד מתמיהה. גם אם ינמקו: "צבעיה של נבחרת ברזיל", אענה: "לא צופה במונדיאל. נקסט".

במחלקת המסקרות מציעה לוריאל מגוון רחב ומשובח. פניתי לשתי מסקרות דו צדדיות ומאריכות ונציגת לוריאל הטיבה להסביר את ההבדל ביניהן: "זאתי מאריכה פי שתיים עשרה וזאת מאריכה בשישים אחוז". לאחר שנואשתי מלחשב את פתרונה של החידה המתמטית, החלטתי לבדוק אותן על בשרי, גם במחיר של הארכת ריסיי האומללים פי שתיים עשרה. עין ימין התגלתה כמרשימה יותר, משמע "פי שתיים עשרה" התגלתה כטובה יותר, משמע המסקרה VOLUME SHOCKING ניצחה, ולא רק את המסקרה השנייה, אלא גם את כל המסקרות בעולם.

השפתיים- שלוש קולקציות בולטות של שפתונים מציעה לוריאל, והקשר ביניהן מקרי בהחלט. הקולקציה הראשונה מכילה ששה ליפסטיקים ששש סלבס-על בחרו עבורנו. הרעיון עצמו נחמד, הצבעים לא רעים, אך הפיגמנט של הצבע לא דומיננטי דיו.

כך קרה שמרחתי את שפתי בגוון "ארגמן נטלי אימברוליה" וקיבלתי ורוד חיוור. למה לה מגיעות שפתיים ארגמניות ולי לא? חתימתה האישית על השפתון השכיחה את מרמורי וכבר סרתי לכיוונה של איוה לנגוריה, שגם במחוזותיה לא נרשמה הצלחה מרובה. שפתוני לוריאל "גלאם שיין קרם", שאמורים להיות הכלאה בין שפתון לגלוס, הם לא זה ולא זה. הפלא ופלא, שוב נצבעו שפתי בגוון ורוד חיוור כשכל שביקשתי היו זוג שפתיים אדמדמות.

לאור הממצאים הקשים, הגלוס "גלאם שיין קריסטל" ניצח ניצחון טכני. די מעצבן שבסופו של דבר נאלצתי לבחור בגלוס אך שם נמצא כל הצבע שחסר בליפסטיקים. מלבד זאת, ישנם מספר גוונים שהם, במובן הליטרלי והמטאפורי, לא פחות ממבריקים.

ולסיכום, ישנן שלוש סיבות להיות פרו-לוריאלית:
1. המסקרה. אח, כל פעם מחדש.
2. וגם הפודרה, והמחירים העממיים.
3. גלוס לא גלוס, לסקרלט יש פשוט חיוך מהמם.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully