במסגרת התכונות הנחשבות "גבריות" שלי, אלה שמאזנות את תחושת חוסר האונים הנילוות לקיומי כאשה החיה בחברה מדכאה, יש לי חוש התמצאות טוב. אני יכולה לזכור איך מגיעים למקום שהייתי בו פעם אחת בלבד או לנווט בהצלחה במקומות שאני לא מכירה, ואני מדברת על העולם הרחב, לא רק ישראל. אבל מקום אחד תמיד דפק לי את הפסאדה דיזנגוף סנטר.
במשך שנים הביכה אותי העובדה שהסנטר מטשטש את האינסטינקטים שלי ומביא אותי לבלבול גמור בנוגע ל"מאין אני באה ולאן אני הולכת", את החלק של "בפני מי אתה עומד לתת את הדין" אני מעדיפה להדחיק בשלב הזה.
רק בשנים האחרונות התחלתי להתמצא בקניון המתעתע ואני כבר לא כזו חפרפרת כשאני נכנסת אליו. אני לא יודעת אם זו הבגרות שרכשתי בעמל, או פשוט הוותק, בכל זאת יש עלי איזה עשרים שנה של ניסיון במבנה המפותל, אבל תמיד היה לי ברור שמי שבנה את המקום הזה התכוון ליצור חוסר התמצאות כי זה הרי טוב לעסקים, מי שמתברבר סופו שיקנה יותר.
תמיד חשבתי ככה עד שקראתי את הספר הנפלא "דיוניסוס בסנטר" של תמר ברגר ספר שיש בו סקירה היסטורית וסוציולוגית של היושבים בארץ לאורך השנים והגיבורה שלו היא חלקת האדמה עליה הוקם הדיזינגוף סנטר, על גילגוליה השונים.
בספר מצוטטת האדריכלית עליזה טולדו, שחתומה על רוב התוכנית (כי רבים הם האדריכלים שהלכו ובאו במהלך התכנון), שמה שעמד לנגד עיניה הם שני עקרונות: "לתת לבניין קנה מידה אנושי וליצור תחושת התמצאות".
כשהיא נשאלת מה היתה עושה אחרת בדיעבד היא מודה כי נכשלה בעניין ההתמצאות. גם ארז פילץ, נכדו של היזם אריה פילץ, שבבעלותו מרכז הקניות, מציין כי יש בבניין בעיית התמצאות קשה.
אחרי עשר שנים הלקוחה תתחיל להתמצא בקלות
כשגיליתי שהכישלון בהתמצאות בסנטר הוא של הבונים אותו ולא שלי, רווח לי. גם המחשבה על כך שהבניין לא תוכנן בכוונה כמלכודת למבקרים בו גורמת לי להרגיש קצת יותר טוב כלפי העולם הקפיטליסטי.
אני מעלה את הסוגייה הזו כיוון שלאחרונה החליטו בהנהלת הסנטר לשפר את נושא ההתמצאות ויצרו "קונספט שילוט חדש".
אבל אליה וקוץ בה, מצד אחד, בביקוריי האחרונים בסנטר לא הבחנתי בשום שילוט, ושילוט שלא רואים אותו לא ממלא את תפקידו, ומצד שני, כשקוראים את ההוראות החדשות להתמצאות מבינים שלמלכודת רק נוסף עוד סבך של חוטים.
"הבניין הדרומי-מערבי ייקרא בניין A, והצפוני-מזרחי ייקרא בניין B", עד כאן הגיוני ופשוט, אבל
לכל חנות יש מספר ולכל קומה יש מספר, וכאן מתחילים העניינים להסתבך, "מספור החנויות יחל בקומה שמתחת למפלס הרחוב, שנקראה עד כה קומה -1 , קומה 0 (לשעבר קומה -1 ) תיקרא קומה 0, מספור החנויות בקומה זו יחל ב- 001". גם הבלש המהולל שמכונה 007 יעדיף בשלב הזה פשוט שיקראו לו בונד, ג'יימס בונד, ושיעזבו אותו ממספרים.
בקיצור, הבשורה של הנהלת הסנטר לפיה "עוד מיתוס נשבר מהיום אפשר להתמצא בסנטר!", לא בדיוק מוכיחה את עצמה, אני רוצה לראות מי יימצא בקלות את חנות 325A, גם אחרי שכבר הדליפו לו שהיא בבניין A בקומה 3.
אחרי ששרדנו את שינוי הקידומות של הטלפונים הניידים נקעה נפשו של העם מללמוד שיטת קידוד חדשה לחנויות שבסנטר, יותר עדיף לגור בתל אביב, קרוב לסנטר, ולבקר בו לפחות פעמיים בשבוע, תוך עשר שנים בערך אפשר להתמצא בו לא רע.