פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      קשה בנוחיות

      יש לכם לב רך? אתם מתעצבים בקלות? אל תקראו על ההתנסות של ענת אור וכף הרגל הבעייתית שלה עם נעלי הנוחות "אירוסול"

      השבוע היתה לי הארה בקשר לתופעת ה"קרוקס". הנעל שזכתה להפוך לפריט אופנה פופולארי בקנה מידה היסטרי (לפחות בתל אביב) היא בעצם נעל נוחה, וזה מסר אופנתי חיובי ושפוי ביותר. כל מיני טירופים אופנתיים בלתי נוחים בעליל באו והלכו, אבל מאז ה"אול סטארז" בשנות השמונים לא היתה נעל נוחה שזכתה לכזו פולאריות.

      חוץ מזה שאני מצדדת באדיקות באמונה שבשביל יופי לא צריך לסבול, כי זה גם נראה ככה, יש לי גם עניין אישי וכואב עם נעליים. בטרם עת ובעידודם של תאונת דרכים מטופשת ועיקום רגל היסטרי בגלל כפכפי אצבע, הגעתי, עוד בטרם מלאו לי שלושים, למצב שבו אני חייבת לנעול רק נעליים אורטופדיות, סטטוס שנהוג לחנוך בגיל שבעים לפחות. כך קרה שיצאתי מכלל הציבור ונבצר ממני סתם להיכנס לחנות נעליים או לקנות נעליים פשוט כי הן מוצאות חן בעיני.

      בפעם הראשונה שניסיתי למצוא את הנעל הכי פחות מזעזעת מהסוג האורטופדי הייתי באבל של שבוע על זה שקניתי נעליים של דודות, אבל ההתנסות בנעליים של החברה האנגלית, שאלוהים יברך אותה, "קלארקס" גילתה לי את האמת כולה. אין דבר כזה "העור מתרחב", "בהתחלה זה תמיד לוחץ", "תתרגלי" והכי גרוע ששמעתי פעם ממוכרת על נעל שהיא עינוי סיני "אבל איזה צורה לרגל היא עושה, אה?", מדובר בקונספירציה של יצרני נעליים שלא טורחים לדאוג שבן אדם יוכל גם לחיות בתוך היצירה שלהם.

      הנעליים של "קלארקס" הצילו לי את החיים ואני לא מגזימה, גיליתי סוג אחר של קיום ואני ממליצה עליו לכל אחד, גם למי שאין לו בעיות מיוחדות.

      כמו בסרטים אמריקאיים

      לפני כמה חודשים שמעתי שהגיע לארץ המותג הפורטוגלי "אירוסול". שמחתי מאוד כי אני יודעת מסרטים אמריקאים שכשרוצים להגיד נעל נוחה, אומרים שם "אירוסול", זה כאילו שם גנרי לנעלי נוחות.

      המתקפה היחצ"נית שלהם גרמה לי תוך זמן קצר לתגובה פבלובית של דחייה ברגע ששמעתי את שם המותג. גם העובדה שזוג נעליים ניתן במתנה לעיתונאים, גרמה לי לחשדנות ולרתיעה והרחיקה אותי מהחברה שבאופן טבעי אני קהל היעד שלה. רק השבוע השתחררתי מתופעות הלוואי של היח"צ וניגשתי, לא בלי נקיפות מצפון, לקחת זוג נעליים חינם-חינם.

      כתמיד, גם הפעם התברר שאין התאמה בין הקטלוג המפתה, למלאי שעל המדפים שבחנות. איכשהו תמיד לא מביאים לארץ את כל הקולקציה שנמכרת בחו"ל, למה?. מצאתי לי בכל זאת מבחר סביר לברור מתוכו מה שהיה נהדר, כי אין אף נעל שמתאימה לי מבין הדגמים ש"נעלי נמרוד" הביאו מ"קלארקס" השנה ועבורי זאת טרגדיה.

      לעומת הנעליים של "רוקפורט" ושל "ארת'" שמדדתי השבוע ולא היו נוחות בעליל כבר ממדידה ראשונה, הנעליים של "אירוסול" סיפקו תחושה ראשונית משכנעת. מכאן שיצאתי מהחנות עם נעל קייצית דמויית מוקסינים מזמש בצבע טורקיז, שיש לה FEEL של כפכף מרוקאי, (למדתי להפיק את המיטב ממצבי המוגבל ולמצוא לנעליים של דודות, שמות מגניבים).

      שלוש שעות מאוחר יותר, אחרי הליכה בנעליים החדשות, הגב שלי היה גמור וכפות הרגליים הרגישו כאילו קפצתי על מסמרים. נו אירוסול בשבילי. אין מה להשוות את האיכות של המותג הפורטוגלי עם אלוהי הנעליים, המותג האנגלי "קלארקס". אחרי יום של נעילה גיליתי שהצבע יורד על הרגל, ומניסיוני בחיים, נעל שמורידה צבע "רק בהתחלה", מורידה צבע כל הזמן עד שנמאס לך להרוס גרביים ואת מפסיקה לנעול אותה. גם בפצעים ב"למעלה של העקב" זכיתי תוך זמן קצר, תופעה ששכחתי מקיומה.

      "אירוסול" אמנם יותר זולות מקלארקס אבל את הבנייה של הנעל אין להשוות. לסיכום: מי שאין לה בעיות מיוחדות תהנה בוודאי מהנעליים של "אירוסול" והן יהיו לה נוחות בהרבה מנעליים רגילות. מי שכמוני, צריכה נעליים באמת נוחות, לא בטוח שזה הפתרון בשבילה.

      אני אמשיך לחפש נעליים בחנויות של זקנים כמו "נעלי מקסים" ו"שטיינר" השכנה, באבן גבירול 46 בתל אביב, שכבר מצאתי בהן נעליים יפות ונוחות להדהים של המותג "ג'וזף סייבל" הגרמני, (הן אמנם עלו 800 שקל אבל הן שוות כל גרוש), ובהזדמנות אקפוץ לאנגליה כדי לקנות את הדגמים של "קלארקס" שלא מביאים לארץ.