פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      חיפה חזקה

      לפני ההפגזות הספיקו הסטודנטים לאופנה בויצ"ו חיפה להעלות את התצוגה השנתית. ההשקעה במסר לא נפלה מאיכות הדגמים

      תצוגת האופנה השנתית של בוגרות המחלקה לעיצוב אופנה באקדמיה לעיצוב ויצ"ו חיפה, הועלתה ביום שלישי האחרון. מהטקסטים שצירפו הסטודנטיות לדגמים עולה השקעה גדולה במסרים אישיים ובליטוש שלהם. לא רק שהדגמים היו יפים החשיבה שמאחוריהם לא נפלה מיכולות העיצוב. קראו על הדגמים במקביל להתבוננות בהם. מובטח שתלמדו משהו חדש.

      הסטודנטית אוריתה–אורית מור-יוסף למשל, הציגה דגמים שניראו עתידניים ומחו על הנטייה של הנשים לאורך ההיסטוריה להתמסר לצווי אופנה ולשנות עבורם את גופן. היא מזכירה כי במאה ה-19 הייתה האישה כבולה בקונסטרוקציות ממתכת על מנת למזער את מותניה כדי שיהפכו ל"מותני צרעה". וכי במלחמות העולם בשל תחושת השוויון בין המינים הצללית הייתה יותר משוחררת אבל מטרתה היתה להשטיח את החזה הנשי כדי להגיע לשוויון וכי היום דמות הברבי היא אייקון אידאלי למרות שהפרופורציות שלה לא הגיוניות.

      ניתן היה לחשוב, כותבת הסטודנטית, שעם ההתקדמות במעמדה, האישה תגיע לשחרור מוחלט מהשפעות חברתיות ומתכתיבי אופנה. אבל מדהים לגלות שאת הבגדים המטשטשים והמפסלים החליפו סכין המנתחים ושקיות הסיליקון והם אלה שיוצרים את תחושת האשליה של אידיאל הגוף הנשי.

      מור יוסף מתייחסת בקולקציה שלה לאידיאל הזה ומפסלת דגמים באמצעות סרטי פספול, שתוחמים כל פעם איבר אחר בגוף ומשרטטים מותניים צרות, חזה מודגש, כתפיים מודגשות וגוף מוארך. זוהי קולקציית ערב מבדי טפט אורגנזה וברוקד. יש בה כריות כתפיים שבאות מעולם הפוטבול ובדי לייקרה שבאים מעולם הריקוד והמחול.

      הסטודנטית הרומנטית

      הסטודנטית יאנה קופליוביץ' מתייחסת לדרמה הבלתי פוסקת שבחיזור, נישואים ואהבה. הקולקציה מדגישה את הרצון לפרוץ לחופש הרגשי שלא היה קיים עד אמצע המאה ה-19 אז מוסד הנישואים האירופאי היה מבוסס על שידוכים מונחי מעמדות ופוליטיקה. בתקופה הזאת, אהבות אמיתיות נרקמו מחוץ לנישואים והיו טהורות, עזות ודרמטיות.

      אנשי רוח, הם מובילי התקופה הרומנטית של המאה ה-19, מזכירה הסטודנטית, מצאו השראה רבה באהבה האסורה, שהתבטאה באמנות, ספרות ואידיאולוגיות פוליטיות. הרגשות והרעיונות החדשים על האהבה האירו את החיים הרציונלים הקרים והמכניים ששרו אז.

      גם התקופה הנוכחית היא מכנית, צינית ומלאכותית לדעת הסטודנטית והיא מסבה את תשומת הלב לצורך לפרוץ את מחסום האדישות, לרעיונות חדשים וחופשיים. צלליות הקולקציה שעיצבה הולכות ומתעצמות מדגם לדגם. תחושת הניכור מתבטאת בבדים הנוקשים והתפרצות האהבה מגולמת בנפחים ובבדים הרכים. הצבעוניות, שנעה בין הבהיר לכהה, מדגישה את מעברי הזמן והתקופות.

      המחאה נגד האטימות האורבנית

      מקור ההשראה של הסטודנטית מור שני היה ניסיון ההישרדות בעיר ההומה, עיר החולמים, אי קטן, צפוף, בו כולם מנסים להצליח - לעלות עוד שלב בשרשרת, לטפס עוד קומה ולהשיג עוד כסף ומעמד.

      היא התעסקה ברצון בהצלחה עצומה שבוער על רקע הפקקים האינסופיים, הלחץ ברכבות, ועומס המשימות בזמן מועט והתעסקה גם בנפילה הכואבת שעשוייה לסיים שאיפות כה עזות. היא מתייחסת לראייה של מסלול החיים כהליכה על הקצה בין הצלחה לכישלון.

      שמיר מתארת את העיר ששימשה לה השראה כבעלת גורדי שחקים שמנסים לגעת בשמיים ויוצרים חושך ברחובות הסואנים המלאים במיליוני אנשים שמנסים להפוך מעכבר לאריה- מלך החיות, מלך העיר. אריות שמגלים במהרה כי במיקרה של פיטורין ממקום העבודה וחודשיים בלי משכורת, גם הגדול והחזק יכול לחזור להיות נמלה.

      בעיר הזאת, מתקיימים החיים שמעל והחיים שמתחת. ההומלסים גרים במנהרת הרכבת התחתית, מקום שחור ואפל בו מתקיימת מלחמה יומיומית ולמעלה מתנהל ג'ונגל אכזרי לא פחות. בעוד שאנשי הלמעלה יורדים במותם אל מתחת לפני האדמה, מתחת לרגליהם, אנשי המנהרות עולים לרחוב כדי למות.

      הסטודנטית ניסתה להעביר בקולקציה את שני העולמות ואת המהירות שבה ניתן בשנייה אחת, במהירות הבזק, לצנוח מראש הסולם לקרקעית. החלקים העליונים של הבגדים בקולקציה מעוצבים בקו מחוייט, וזורם של אופנת עילית עם שאיפה למעלה - להצלחה. החלקים התחתונים מושכים כלפי מטה. השרוולים, המכנסיים, התיקים, התפרים הפתוחים והבדים הכהים- מסמלים את הכישלון ואת הנפילה. בכל דגם יש שילוב בין שני עולמות שאינם רחוקים כך כל זה מזה.

      מיתוס על המזרח המרגש

      ההשראה של הסטודנטית עניאת עתמנה היא המשיכה שהתעוררה בקרב אנשי המערב במאות ה-18 וה-19 למזרח, ובמיוחד למזרח התיכון. משיכת המערב אל המזרח התיכון נבעה מתוך האמונה שהאזור עשוי לספק לאנשים חיים אקזוטיים והיכרות עם ארצות תיאטרליות שבהן המעוף החופשי של הדמיון הוא אפשרי. מדינות המזה"ת הצטיירו כמקומות שבהם לא פועלים החוקים הקלאסיים הקבועים שרווחו באירופה, ושבהם האילוזיה חשובה יותר מהריאליה. כמובן שהנסיעות למדינות המזה"ת האלה יצרו פירוק ועיצוב מחדש של המיתוס בקרב תושבי המערב.

      בקולקציה של עניאת עתמנה, בהתאם לעיקרון של פירוק ועיצוב מחדש, יש אלמנטים שמזכירים בגדי מסע כמו ריבוי כיסים ובדי פשתן ואלמנטים קלאסיים מהעולם המערבי כמו מראה מחוייט חולצות ובדים משובצים. לצד כל אלה יש ניחוח של המזרח שמתבטא בחופשיות וברכות החומר ובצבעוניות המדברית.