פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      פתרון בסיסי

      בתום חיפושים נרחבים אחרי דיאודורנט שלא יכיל את האלומיניום המזיק, נמצאה ישועה ממקור בלתי צפוי ובשקל שמונים בלבד

      כמו הרבה מוצרים אחרים, גם הדאודורנטים שרובנו משתמשים בהם הם מסרטנים. כמעט כל הדאודורנטים מבוססים על אלומיניום שסותם את נקבוביות ההזעה.
      כבר שנים שאני מנסה למצוא תחליף, ניסיתי סוגים מסוגים שונים של דאודורנטים נטולי אלומיניום, מכאלה של חברות ידועות ומכובדות כמו חלבלין ועד כאלה של חברות טבעיות קטנות שמייצרות בחצר של הבית. היתה גם אפיזודה עם האבן המינרלית, שנראית כל כך טבעית שזה ממש מחמם את הלב, עד שבירור שלי העלה שהיא עשויה מ...אלומיניום!. למרות הרצון העז לעבור לתחליף בריא, כל הדאודורנטים נטולי האלומיניום שניסיתי לא עשו את העבודה. הסרחתי!

      בשלב מסוים הרמתי ידיים (ולכן הייתי צריכה דאודורנט יעיל) והחלטתי לחזור למונעי ריח הזיעה המכילים אלומיניום, פשוט בגלל שהם עובדים. בתור פשרה החלטתי לנסות להימנע כמיטב יכולתי מלהשתמש בדאודורנט בחורף ובכך לצמצם את הנזק.

      חשוב לציין, שכמו שיש מחקרים שמעידים ששימוש בדאודורנט המכיל אלומיניום מעודד היווצרות סרטן השד, כך ודאי יש תלי תלים של מחקרים שמעידים שהשימוש בו בטוח לחלוטין. אם הנזק היה מיידי או מובהק הרי שרשויות התרופות לא היו מאפשרות להשתמש בו. אבל כמו הרבה מוצרים שאנחנו מורחים, בולעים, אוכלים ושותים הנזק הוא איטי ומצטבר ולא עומד בקריטריונים של העולם המערבי המתועש שלנו. אבל אין ספק שיותר בריא לא להשתמש בדאודורנט (ומאוד בריא גם לאכול חילבה, אבל זה ממש מסריח).

      סודה כטלק

      אז אחרי שהתייאשתי והצטרפתי למשמרות האלומיניום התגלתה לי האמת הצרופה לגמרי במקרה וממקור מפתיע. חבר, שהוא ההומו הכי לא טיפוסי שפגשתי, כזה שלא יכול לנקוב אפילו בשלושה שמות של חברות קוסמטיקה, גילה לי סקופ ברמת האודטה. וזה מתבצע ככה: הולכים למכולת, קונים שקיק סודה לשתייה (1.80 ש"ח במכולת שלי), מכניסים לכלי שהוא כמו מלחייה ומשתמשים כמו טלק.
      לתדהמתי המוצר הבסיסי והפשוט הזה עובד בצורה מדהימה. אין שמץ של ריח זיעה גם בימים קשים, הוא לא מכתים בגדים, ומחזיק שעות ארוכות מאוד, והעובדה שאין לו ריח בפני עצמו היא יתרון, כי אפשר לשים בושם בלי שהוא יתערבב בריחות של דאודורנט, קרם לשיער וכו'.

      בבירור שערכתי עם הרוקחת השכונתית היא הסבירה לי שהסודה, הבסיסית, יוצרת סביבה בסיסית שלא מאפשרת לחיידקים שיוצרים את ריח הזיעה להתקיים, כי הם זקוקים לסביבה חומצית.

      כמה פשוט ככה מדהים. הרוקחת גם אישרה שהסודה לשתייה היא בריאה ובטוחה לחלוטין לשימוש כדאודורנט, והרי היא מיועדת גם לצריכה פנימית, לשתייה – כשמה כן היא.

      עדיין קשה לי להאמין שבשקל שמונים לחודש השתחררתי מאחיזתה של תעשיית הקוסמטיקה בכל הנוגע לדאודורנט, ושלא צריך לנסוע לסוף העולם בשביל זה. אבל אני לא מסריחה. יכול להיות שבאמת ניצחתי את השיטה.