את שאהבה נפשי

קרן בנקר-כהן ל"עלמה": "דמות שמעניקה לי השראה מבחינה אופנתית ועסקית היא אדי דסלר האיש מאחורי אדידס. אני עוקבת אחרי דרך החיים שלו, פיתוח העסק והחזון שלו מהנעל הראשונה ועד האימפריה שיש לו היום. הוא אייקון אופנה אמיתי. דסלר הוא ברלינאי וברלין אהובה עלי ומשפיעה עלי מאד. אני אוהבת את האדריכלות שלה, האנשים, האופנה והצבעים. כמעט תמיד אפשר למצוא אותי לובשת פריט של אדידס. בכל מקום שאני מגיעה אליו בעולם אני מיד מחפשת את החנות שלהם, בודקת מה חדש ורוכשת, רוכשת ורוכשת".

"טסתי לטיול תרמילים בסין לפני כחמש שנים בעקבות צפייה בסרט "נמר דרקון". גיליתי עולם קסום וזה היה הלם תרבות מסעיר. מהניגוד בין הטבע השופע לניקיון המינימליסטי של תרבות הקומוניזם מתקבל שילוב שאין כמוהו בעולם.

ביקרתי בבייג'ינג, שהצפיפות שבה היממה אותי כמו גם כמות האנשים שלבושים בתלבושת קומוניסטית זהה והקצב המטורף. כשיצאתי מבייג'ינג למחוזות פחות עירוניים ראיתי אזורים יפים, קסומים ושונים בתכלית, עם נופים פראיים לגמרי.

הטיול השפיע מאוד על העשייה שלי. כשנה אחרי שחזרתי, פתחתי את הסטודיו שלי והלוגו של העסק מבוסס על תמונה שצילמתי בטיול, של ילדה קטנה שלובשת מכנסיים עם ישבן חשוף. כל הפעוטות לובשים את המכנסיים הללו בסין כי אין חיתולים. בתמונה הזאת יש שילוב מוחץ בעיני בין צבעוניות לפרקטיות.

"גם כשאני מעצבת אני אוהבת לשלב בין קווים וגזרות נקיות, הנדסיות ופרקטיות לבדים ססגוניים, צבעוניים ומלאי חיים. סין חדרה גם לחיי היום יום וגם לבית שלי, שיש בו היום הרבה פריטים שהבאתי משם".

"אהבה גדולה שלי היא פריז בסתיו. האסוציאציות שלי ממנה בעונת המעבר היא של גוונים של אפור ושחור עם נגיעות של שמנת, נשים במראה מחוייט גברי, מראה שכבות, אנשים לבושים מעניין, פרצופים של כרך אופנתי; הגדה השמאלית האינטלקטואלית, לבוש מחוייט-מרושל, אשה שעוברת עם חצאית נשית והז'קט של החבר שלה, שאל או מטפחת; מראה המזכירה או הסטודנטית שרואים רק בעיר אירופאית. לשבת בבטלה מוחלטת על כיסא בבית קפה עם כוס יין ולהגיד "אח!".

"האהבה הגדולה שלי היא טיולי צלילה במקומות אקזוטיים. המנוחה, ההתבודדות בטבע והניתוק מהעולם שבחוץ נותנים לי אוויר לנשימה, ממנו מגיעה ההשראה לקולקציות שאני מעצבת. הנופים, הדגים, האלמוגים וכל מה שמצוי בטבע מעורר בי השראה לצבעי הקולקציה לצורות ולחומרים בהם אני משתמשת. הנופים מלווים אותי ביום יום, הן ביצירה והן בחלומות".

"שווקי פשפשים. אני יכולה ללכת בהם לאיבוד ולא לזכור שהעולם קיים. הצבעים, הריחות, הגיבוב של פיצ'יפקעס זולים מהמזרח ליד שמלת וינטאג' של דיור משנות ה-60'. הרוכלים, שהם טיפוסים בפני עצמם וחוויית ההתמקחות איתם.
אני נוסעת המון לכל מקום באירופה ומכירה כל שוק שווה. השווקים האהובים עלי במיוחד הם אלו של פריז ושל לונדון. הם מעניקים לי השראה ונותנים לי רעיונות, במיוחד פריטי אופנה ישנים עם אלמנטים וטכניקות שנשכחו מהעין, ואני יכולה ליצור אותם מחדש עם הטוויסט האופנתי שלי".

"האחים קמפנה מברזיל הם בין האנשים היותר יצירתיים שיש. השימוש שלהם בחומר מאוד יוצא דופן. אף על פי שהם משתמשים בחומרים לא קשורים זה תמיד יראה מושלם. גם כשהם יוצרים כורסא מחוטי פלסטיק היא תיראה הכי מעניינת בעולם. ראיתי עבודות שלהם לראשונה במגזין תערוכות עיצוב לפני כחמש שנים. הייתי מאוד רוצה לעשות איתם סיעור מוחין ולעצב איזה מוצר. משהו בחשיבה המאוד ראשונית, יצירתית, חושנית ויוצאת הדופן שלהם מעורר בי השראה.

נעמה בצלאל: "אני תמיד חוזרת לחפצים ישנים שמעוררים בי רגש נוסטלגי. יש לי אוסף של דברים שקשורים לילדות כמו קופסאות וצעצועי פח וגומי, ספרי ילדים ותמונות ואיורים של ילדים משנות ה-50'.

"זה חלק מהסיבה שבגללה אני מרגישה גם כל כך קשורה ללונדון. ללונדון יש הרבה להציע למכורי נוסטלגיה כמוני: שווקים, חנויות בגדי וינטאג', ריהוט, כלים, טקסטיל ומה לא. האווירה הכללית בעיר תמיד משמחת אותי. תמיד יש בה חידושים, היא עמוסה בתרבות ותמיד יש מה לשמוע, לראות ולחוות".

"האהבה האופנתית הגדולה שלי היא מראה שמשלב בין שבת וחול: בין פריט חגיגי, מוקפד, מרשים, לפריט יומיומי, נוח, לא מחייב. ככלל, אני מאד אוהבת ומתחברת למראה שיכול להיות "גם וגם..." – גם נוצץ, מהודר, חגיגי, זוהר וגם פשוט, יומיומי, נקי. הבגדים שאני מעצבת נוטים בדרך כלל לסגנון הזה. יש להם מראה פשוט וקלאסי ובעזרת התוספת המתאימה, תכשיט, נעל או איפור דרמטי הם יכולים להפוך לחגיגיים וזוהרים".