זאת לא חצאית

1. בתוך כל המלחמה, והדיבורים על מאיפה יבוא הכסף, הנזק הכלכלי שאוכלים תושבי הצפון והתרומות של גאידמק, פתאום הסתכלתי סביבי באוטובוס וראיתי את כל הנשים עם הפסים בשיער ולרגע ניסיתי לתרגם את כל הפסים האלה לכסף וחשבתי שבסכום שעולה לכל הנשים בישראל לעשות פסים (וגם גוונים בכלל זה) היה אפשר לממן את כל המלחמה ואת הפיצוי לתושבי הצפון. בעצם אולי זה היה מגיע לסכום שיחזיר את החוב הלאומי שלנו לארצות הברית, ואז גם לא היינו חייבים לעשות את מה שהיא אומרת.

2. קראתי את "עד שאמצא אותך", החדש של ג'ון אירווינג. בכל ה- 754 עמודים שלו מצאתי רק טעות אחת ברצף העלילה, הדיוק הוא חלק מהגדולה של אירווינג. אבל בעמוד 322 משהו הטריד אותי, חברתו של הגיבור לובשת חצאית, לפי התיאור שלו, אבל הדמות הנשית המבוגרת אומרת: "את נראית יותר טוב בשמלה הזאת".

בהמשך הפסקה מציין הגיבור עוד פעמיים שהיא לובשת חצאית ועוד פעם אחת הדמות המבוגרת אומרת שמלה, כששניהם מתייחסים לאותה סיטואציה. נעצרתי בקריאה והיה לי ברור איפה לחפש את הפתרון, חזרתי לעמוד הראשון ושם הופיע כמו שחשדתי שמו של המתרגם – גבר כמובן.

במסגרת הכשלים הגנטיים של המין הגברי, הם לעולם לא יודעים להבחין בין שמלה לחצאית, בטח זה משהו שקשור לאונות במוח. יחד עם זה אני משוכנעת שהטעות היא לא במקור אצל אירווינג, כי הוא אלוף בלדייק בפרטים, אבל בשביל הקטע אני אבדוק את המקור האנגלי, לפני שאני חורצת את דינו של המתרגם.

3. אם להאמין למדורי הרכילות אז מכל בנות הארץ הטובות בחר השחקן הסקסי להדהים ג'ף גולדבלום בביקורו לאחרונה בארץ להתרועע עם רנה ורבין. זו מבחינתי הוכחה ניצחת לכך שהבנות הכי שוות הן האינטלקטואליות שיש להן גם מה להציע בתחום הלוק.

ורבין היתה עד לאחרונה מבקרת ספרות, מקצוע שבוודאי מתחבר לדימוי עכברי, ממושקף ולא סקסי. אז זהו, שורבין, שכעת מתמקדת במשחק, נראית מעולה, אבל האינטלקט שלה זה מה שהופך אותה לבאמת שווה.

יש כמובן עוד צרור של נשים שנכנסות לקטגוריה הזאת, השתיים הראשונות שעולות לי לראש הן אביה בן דוד, שהיא מו"ל, שוב מקצוע שנשמע בלתי חתיכי, אבל היא גם דוגמנית ואשה שווה ביותר; ויעל הכהן, אקדמאית בתחום ספרות ומגדר, שגם בסי.וי שלה יש דוגמנות והיא אחת הנשים היפות בעולם, לטעמי.

4. אחת הרעות החולות של העידן החדש היא שאנשים עושים שימוש במושגים ומילים, שלא רק שאין להם מושג מה משמעותם אלא שהם גם לרוב לא מבטאים אותם נכון. כמו חברה שלי שחזרה מהודו וכל שנייה היא אומרת "אום נה מה שיווה יה" וכששאלתי אותה מה המשמעות של זה לא היה לה מושג, מה שלא הפריע לה להמשיך למלמל מנטרה שהיא לא יודעת מה הפירוש המילולי שלה.

אז כדי להציל את כבודם של מי שחפצים בכך חשוב לי להפיץ ברבים שלסמל השחור לבן עם העיגול בצבע הנגדי בכל חצי שלו קוראים "בה גואה" (ba gua). מתוך חוסר ידיעה אומרים אצלנו "הסמל של היינג והיאנג" אבל כיוון שזה סמל שנעשה בו שימוש לא מבוטל בתחום האופנה, בעיקר באביזרים, אז כדאי שנדע איך קוראים לו.