לא מוטרדת משמועות על מכנס צר

כמה נעים לדעת שבעולמנו המתנהל כנדנדה, אפשר למצוא כמה עוגנים אופנתיים להתנחם בהם, כאלה שאתה יודע שלא משנה מה יקרה, הם נשארים אותו דבר. אין הפתעות, אין ציפיות, טרנדים חולפים וקפריזות אופנתיות מקומיות לא משפיעים עליהם - עולם כמנהגו נוהג.

עוגן אחד כזה בעולם האופנה הישראלי הוא יעל אורגד, שיודעת שבנות ה-40 האמיתיות שחיות בינינו הן נשים נורמטיביות ולא פרועות. היא מבינה היטב שצרכניות תה הן ולא קפה אספרסו כפול וחזק. למענן היא השיקה את קולקציית החורף החמימה שלה, תחת הכותרת 'כוס התה שלי'.

הקולקציה הוצגה בתצוגת אופנה לא יומרנית, שקטה ונעימה, שהובילה הפרזנטורית הצעירה מיכל אנסקי. זו שיודעת לתת את ההרגשה שגם בעוד 20 שנה היא תיראה נפלא בדיוק באותם בגדים.

אנסקי הציגה את אותן גזרות ידועות, נינוחות ומוכרות של מכנסיים רחבים בגובה מותן הגיוני, בתוספת של כמה חולצות וג'ינסים שהפתיעו לטובה: ג'ינסים עם כיסים או שפשופים בברכיים וחולצות א-סימטריות. בינהן גופיה סתווית עם כיווץ רק בכתפייה אחת וחולצת "אניגמה" מויסקוזה עם רצועות בד כפולות שרצות לכיוונים שונים.

למי שאינה חובבת מכנסיים מציעה אורגד אופציות הגיוניות של שמלות מעטפת, קצת מחשופיות, בעלות חגורה דקיקה ואימרת פרחים בתחתית, וחצאיות קורדרוי - חומר שתמיד נעים לפגוש בחורף. מי שמחפשת להתפרע, תוכל למצוא את מבוקשה בשמלה חומה מכותנה, שמגיעה עם חגורה במותן נמוך ולהתעטף במעילי "ענן" בתכלת בייבי נעים.

יעל אורגד יודעת שהיא לא חיה בניו יורק ושגם אתן לא. בנות 40 מיושבות בדעתן מתקבלות בחיבוק ועם טפיחה על הישבן, שיודע שבבגדים של אורגד יש לו לאן להתרחב בנוחות. הקולקציה של אורגד 2007 יודעת להצהיר: לא, אתן לא חייבות להתלבש כמו הבת התיכוניסטית שלכן וגם לא להיות חלק מהעדר הישראלי שמתנפל על כל טרנד חולף. יעל אורגד מאשרת לכן להמשיך להיות מה שאתן.

(אדר ריכטר)

בקולקציות הקודמות היו ליעל אורגד לא מעט רגעים יפים. אוברול הג'ינס שלה בקיץ האחרון בא בדיוק בזמן והיה חינני מאד, קולקציית החורף הקודמת עם חולצות המשבצות היתה יפה. אבל בתחילת השבוע כשהדוגמניות שלה הציגו את בגדי הקולקציה החדשה במסעדת כרמלה בנחלה המהודרת בתל אביב, לא ברור היה על מה החגיגה.

אורגד הצהירה בדקלום הפתיחה שלה שהעסק מצליח, שהמכירות בארה"ב משביעות רצון ושהבעל, שמנהל את העניינים, לא מפסיק לחשוב בגדול. אלה הגורמים שגרמו לה אולי לקפוא על שמרים וללכת על בטוח.

זה נהדר שהישראלית בת הארבעים ומעלה, מרגישה בנוח בגזרת המכנסים הרחבה שלך. זו שיצרת גם בעונה הקודמת ובזו שלפניה – אבל אם את ממחזרת שוב ושוב את אותן גזרות, זו לא סיבה להזמין עיתונאים למסעדה ולחגוג את הדגמים המוכרים בכזאת התרגשות. לא שאיני אוהבת חגיגות. ההיפך הוא הנכון. השקשוקה של כרמלה בנחלה היתה מצויינת, גם סלט החצילים היה טעים ועל האירוח אין לי כלל טענות. אבל בשביל חצאית שכבות מבד אורגנזה בוהק, עם שילובי צבעים בלתי סבירים כמו סגול, צהוב וירוק לא מרימים אירוע. ראינו את זה כבר על עטיפת התקליט של ירדנה ארזי "נשמה צוענית" ב-1987.

הבשורה הטובה שיצאה מהתצוגה מופנית אם כן לשולה, עופרה, רינה ואידה מחדר המורים של חטיבת הביניים בקריית אונו. החומר שאת מכורות לו, נמצא בחנויות. המכנסיים שמסתירות את הבטן ויש להן גם מקבצת שובבית באזור הברך שהופכת אותם ל"מכנס של מעצבת" פה, ובכמה צבעים. גם הפרחים הנאיבים של המעצבת לא הלכו לשום מקום וגם הסריגים שלא יפתיעו אף אחד.

הכוונה של אורגד, לעצב לאישה שמתרחבת לעיתים בשל הריונות או תנודות במשקל, היא מבורכת. אבל גם בחנות אלמביקה שבאבן גבירול בתל אביב (של המעצבת הגר הצופה-אלמביק לשעבר המעצבת של רשת הגרה), עושים את זה ואצלה זה אולי יותר יקר, אבל גם יותר מעניין, שיקי ובעל ייחוד. בחורות עם אגן רחב יכולות להנות מהצללית של החורף העכשווי שמשלבת סוודרים או מעילים גדולים עם מכנס צר או יכולות ללבוש שמלות מעטפת עם פסים לאורך, יש אינספור רעיונות חדשים. שמלת מבד שעליו שכבת בד תחרה וקימבוק נוסף של השרוולנים עם החורים הגדולים מהחרף הקודם, הם לא חלק מהם.

(דנה ד.טיקולסקר)

בתמונה הראשית: מעצבת האופנה יעל אורגד.