קראו לי אובססיבי

בקורות החיים של צלם האופנה אשל עזר לא חסרים הישגים מרשימים, אך הגילוי המפתיע והמרגש מכולם הוא שהכרזה לסרט "משתגעים על מרי" מבוססת על צילום שלו. הרבה יותר מרשים מכל מה שנועה תשבי השיגה עד היום בהוליווד.

עזר מצלם כבר עשרים שנה אך מעולם לא השלים את לימודיו. את ויצ"ו חיפה הוא עזב בהפגנתיות אחרי ארבעה סמסטרים בלבד ושב לבסיס הבית רק כעבור שנים בתפקיד המורה.

"התוכנית הייתה איטליה או יפן", הוא מספר על הרגע בו החליט לעזוב את הלימודים ואת הארץ וללכת על כל הקופה, "כבר למדתי איטלקית ואז קיבלתי מכתב מחבר בניו יורק שכתב שאני חייב להגיע, שהכל קורה שם. העיר הייתה אנטיתזה לכל מה שהייתי אז".

את הפריצה הגדולה הוא עשה בניו יורק, משם התגלגל ל L.A, ואחרי עשור של קריירה בינלאומית היסטרית, לפחות בסדר גודל ישראלי, חזר ארצה כדי לגדל כאן את בנו הבכור, לאחר מכן הצטרפו עוד שלושה ילדים למשפחה והחמישי/ת מתבשל/ת בתנור בימים אלה.

באחת הגיחות שעשה ל LA הוא צילם את קמרון לכרזה, ובהזדמנויות אחרות צילם את וינונה ריידר, כריסטינה אפלגייט, ג'ולייה סטיילס ואת הכרזה לסרט הקולנוע המופתי של דיוויד לינץ' "טווין פיקס".

בארץ צילם עזר לרנואר, קסטרו, גוטקס, גדעון אוברזון, סליו, גו-אנדר, Kenvelo, קדס קידס, לי קופר, טאג, שטראוס, מאוזנר, ורסצ'ה, קוקה קולה וקרליין ומדי קופץ גם לאירופה ולדרום אפריקה לצורכי עבודה. "אני משתדל לברור את ההפקות ולעבוד במינונים נכונים", הוא אומר, "את גוטקס לדוגמא, אני רואה כלקוח בינלאומי ולא ישראלי".

כעת עולה השאלה כיצד התגלגל ילד ים מחופית לצילום פרוייקטים בינלאומיים נחשקים. לאשל אין הסבר לוגי, אבל יש לו מוסר השכל. חכו לסוף.

איך היית מגדיר את סגנון הצילום שלך?
"סגנון אובססיבי, מאוד אסתטי, נשען על רגשות ועיצוב. לא סליזי גם כשהוא בוטה וחזק מאוד".

מתי הצלחת לשכנע לקוח מסחרי במשהו שהאמנת בו?
"המון פעמים. זה חלק אינטגלי מהמחוייבות שלך כצלם מול לקוח. בקמפיין של גוטקס בשנת 2000, לדוגמא, ראיתי אפריקה. היה תכנון שונה לצילומים, אבל בזכות הרעיון שלי עשינו סוויץ' ונסענו לאפריקה לצלם את הקטלוג".

פנטזיה מקצועית שהגשמת
"הגשמתי כל כך הרבה. אפילו ב VOGUE הופעתי ממש בתחילת דרכי. הפעם שקלטתי שזה קורה לי הייתה כשצילום שלי לקטלוג של חנות מעצבים ב"סוהו" הופיע ממול לצילום של צלם האופנה האגדי סטיבן מייזל".

פנטזיה מקצועית שעוד לא הגשמת.
"יש לי כמה תסריטים לפיצ'ר, לוידאו קליפ, שאני מתכנן לעשות איתם משהו בעתיד"

אשל היה חבר בפאנל השופטים בעונה הראשונה של "הדוגמניות". מפרספקטיבה של שנה וחצי הוא אומר שאין לו בעיה להצטלם ויש לו מה להגיד, אך לא היה מתנגד להשתתף בתוכניות יותר מורכבות ומעמיקות.

האם הדוגמנית היא האדם שהכי פחות מתחשבים בו על הסט?
"ממש לא. אצלי אף אחד לא נחות מהשני, כל אחד עושה את התפקיד שלו. דוגמנית צריכה לעשות מה שהלקוח רוצה, בדיוק כמוני. אם דוגמנית מצטלמת עם בגד ים בשלג- גם אני אתלבש במינימום. אם דוגמנית מצטלמת בים בחורף, גם אני אכנס לים עם המצלמה".

קולגה מהארץ שאתה עושה לו כבוד?
"יניב אדרי בולט מבחינתי. הוא שייך לדור של חבר'ה מוכשרים והוא עושה עבודה יפה".

מגזינים שכדאי לעקוב אחריהם אם מתעניינים בצילום אופנה
"אני לא מוותר על VOGUE האיטלקי, על NUMERO ועל W."

מאפרים שאתה נהנה לשתף איתם פעולה?
"נטאשה דנונה, שאני גם מאוד אוהב כבנאדם וגם שירלי ויינר ונמרוד פלד".

הפרוייקט המסחרי שאתה הכי גאה בו.
"אני מסתכל על חתך העבודות שלי ולא מאמין. נראה לי כאילו לא אני עשיתי את זה. אני אוהב את העבודה ואוהב הרבה פרוייקטים: את הפרוייקט "הכל מתחיל מבפנים" של דנונה, גוטקס, גדעון אוברזון, החדש של רנואר ופרוייקט הנשיקות של קסטרו".

כמו רבים שהגשימו את החלום מהר ובגדול, אשל מצא את התשובה במקום רוחני. "בעשר השנים האחרונות אני הולך בסופי שבוע לבית כנסת ולא עובד בשבת. עשר שנים של משהו נורא כייפי ויפה. חולייה שהייתה חסרה. צריך לקבל פרופורציות, לא הכל ולא העיקר הוא עולם האופנה. בחיים אי אפשר להאמין רק בפולאוריד ובשקופיות."