תסמונת פרנקפורט

דורין פרנקפורט היא אישה אותנטית, אמיתית וישירה. זה מתחיל בפס השערות הלבנות שלה, הבולט על הרקע השחור ("אמיתי, אמיתי, לא צבע") ממשיך במבוכה האמיתית שלה למדוד בגדים בציבור ("בגלל זה אני קונה בגדים רק בחו"ל") ומסתיים במפעל הבגדים הארצישראלי שהקימה.

רוב חיי הבוגרים, כשהייתי עוברת ליד חלונות הראווה של חנויות פרנקפורט, נהגתי להרהר במעצבת ולראות בה אישה יפה שתקועה אי שם בשנות ה-90 ומעצבת בגדים למורות. אבל המפגש עם היופי הפנימי של פרנקפורט ארגן לי מחדש גם את כל מה חשבתי על הבגדים שלה. מאז הפגישה, אני מסתובבת ומטיפה למכרותיי את המנטרה של המעצבת "הבגדים של פרנקפורט לא מתבטאים טוב על הקולב. רק על הגוף. תמדדו אותם".

אני גם יכולה להגן על החנויות הלא תמיד מושכות של המעצבת הכובשת. נמכרים בהן שלושה ליינים בעיצובה של פרנקפורט, המיועדים לשלושה קהלים שונים- בגדים לנשים בשלות (קו הסטודיו), לצעירים (תווית הכסף) ובגדים לוחשים לאנשים עם אורך רוח (DF – קז'ואל). זה יוצר קצת בלגן, זה נכון ומערבב קהלים שצורה קצת מרתיעה, אבל יהיה חבל אם זה מה שימנע מכם לבדוק את הקולקציה החדשה שלה.

מה האני מאמין שלך לגבי בגדים?
"אני חושבת שצעירים פחות צריכים את הצווחה בבגד. אבל אני כבר מסייגת ומזכירה ש"לדבר על בגדים זה אפילו יותר קשה מלעשות אותם". קשה לפרק השראה לנושא. קשה לי לדבר על קולקציה שנהגתה כבר לפני למעלה משנה. ההשראה שלי נשאבת מסגנון חיים, מהעולם, מהסביבה המתלבשת. זה מבוע אינסופי. אני מעצבת הרבה פעמים מתוך ה"אין" של החיים: השראה יכולה לבוא גם מגעגוע וממה שנראה לנו חסר בחיים. והרי תמיד חסרים לנו בגדים".

פרנקפורט מצהירה שהיא מנסה שלא לעשות את מה שכולם עושים, אבל בכל זאת ניכרת בבגדים שלה התייחסות לטרנדים. "בתוך ההשראה הקולקטיבית, נכנסת האמירה האישית שלי שבנוייה על סיפורים שאני מספרת לעצמי, כדי שיהיה לי מעניין. אבל הסיפורים נשארים אצלי וההשראה יוצאת החוצה. לכן קשה לאחרים לראות את ההשראה שלי".

בליין הסטודיו שלה לסתיו-חורף הקרוב יש בגדים מחוייטים שבינהם ז'קט באווירת הדיקטטורה הדמוקרטית (אסור להגיד לידה על ז'קט שהוא בסגנון נפוליאוני: "הגמד השוביניסטי הזה לא מעורר אצלי השראה אופנתית"), חולצות כותנה מחוייטות, קימונו מקטיפה, חולצות פרחים רקומות, ז'קטים לערב ומעילים. "זה ליין לנשים שצריכות בגדים בנויים" היא מסכמת ומוסיפה "ותזכרי תמיד שמעיל מסדר הופעה ואף אחד לא מפנים שבארץ בעצם קר. לא מחומם פה".

בליין הצעיר עם תווית הכסף, המידות יותר קטנות וכל פריטי הצמר עשויים 100% צמר, שעבר תהליכי כביסה מיוחדים, כדי שלא יחייב ניקוי יבש ויקסום לצעירות שאין להן זמן לעבור במכבסה.
בליין הזה שמלות כותנה ומעילים עם ביטנת ויסקוזה מפתה, משום ש"בעיצוב חשוב הקרביים של הבגד", שמלות כותנה, חצאיות טפט עם אפקט בלון, מכנסיים בגזרה ישרה וטייצים.

על טרנד הטייצים פרנקפורט מבקשת להרחיב ולהזהיר: "הסכנה בטרנד הטייצים הוא המראה הגניקולוגי שמגיעים אליו אם לובשים מעל הטייץ חולצה קצרה מדי. כדאי תמיד לשלב עם טייץ, ז'קט או סריג ארוך. לפעמים כשהבנות עומדות מול המראה עם טייץ ועם חלק עליון קצר מדי מלמעלה, הן מסתכלות על עצמן מקדימה וגם מהצד אבל מאחור הן שוכחות להסתכל. ניסיתי לעצב טייצים במשך 3 עונות, וסוף סוף זה בפנים".

כאן מקבלים הדגמה טובה לטענה שהבגדים לא צורחים על המדף "קחי אותי". אותו הטייץ שנראה טרחני על הקולב, מקבל תפנית פתיינית לגמרי כשהוא נמדד על הגוף.

בין האקססוריז המעניינים אפשר למצוא צווארונים ניידים שאפשר להעביר מבגד לבגד: "אני מאמינה בבגדים שהם מתווספי מתלחה. לכן הצווארון נפרד" פרנקפורט אומרת.

נראה שלמעצבת חיבה יתרה לתווית הכסף הצעירה שלה " קסם ההישרדות הוא לשמור את עצמך לקהל לקוחות עם משכנתה ועתיד. לכן המחירים לא עוברים את ה-1,500 ¤. זה שאתה נמצא בהתחלה או לא מיליונר, זה לא אומר שהצרכים שלך לא מדוייקים".

על התגים של כמעט כל הפריטים מודפס באותיות דפוס עבריות וגאות: "מעוצב ומיוצר בת"א". לפרנקפורט מפעל קטן בתל אביב, שמייצר כמעט הכל, חוץ מחלק מהפריטים המחוייטים, אותם היא מייצרת בחו"ל, מכיוון שאין בארץ מפעל למחוייטים. בגלל הייצור האישי בתל אביב, הפריטים הם מעטים ומתחלפים. "עובדים אצלי גאונים" היא מפרגנת.

"אני לא מעצבת בהכרח בגדים שמתאימים לי, אבל הם חייבים להתאים לי בשפה. אני קודם עושה את הבגד ואחר כך מעלימה את המאמץ. אני לא עושה בגדים שבולעים את האדם. האנשים מבהירים את הבגד".

מחירים:
חולצות ערב: 288-250 ש"ח
ז'קטים: 450-800 ש"ח
מכנסיים: 440-620 ש"ח
שמלות: 388-1,400 ש"ח