לפני כשנה וחצי סער עולם חיי הלילה המקומי בשל תאי שירותים בבר תל אביבי שקירותיהם היו שקופים והפכו לאטומים רק כשהמשתמש היה נועל את עצמו בתוכם. אנשים הגיעו בהמוניהם לסעוד ולשתות באותו בר רק כדי לראות את הפלא, ושיא השיאים להשתמש בו.
מאז מתחרות מסעדות וברים על עיצוב השירותים שלהם, ואפילו מדורי ביקורת האוכל הכניסו סעיף המתייחס לעניין שיוצרים תאי השירותים במסעדות.
דבר דומה קורה ממש עכשיו בתחום האופנה. כמו השירותים במסעדות, שפעם לא חשבנו שיש בהם עניין מיוחד, מחודש זה הופכים תאי המדידה בחנויות ההלבשה לאייטם בפני עצמו.
מי שיורה את יריית הפתיחה היא חיה ניר לבוטיק המעצבים "כתומנטה", שעל שמה כבר נרשמה חלוציות בעבר, כמו למשל פריחתו המחודשת של רחוב דיזנגוף. במסגרת שיפוץ חנותה הוסיפה ניר קומה נוספת ובה תאי מדידה יוצאי דופן שעוד יעלו אליהם לרגל.
תחושת מדידה סוריאליסטית
לימור רוזנר-מוג'ה, מעצבת הפנים החביבה על מעצבי האופנה המקומיים (נעמה בצלאל, קום איל פו, אלמביקה), שעיצוב הפנים שלה לחנות כתומנטה לפני ארבע היה סנסציוני לזמנו, המשיכה את שיתוף הפעולה עם ניר ואומרת שההשראה לתאי המדידה הם תאי וידוי נוצריים.
התאים עשויים מעץ שחתוך כמו תחרה, בדוגמה שמזכירה את השבכה שאנחנו תמיד רואים בסרטים שיש בתוך תאי וידוי. כדי להוסיף על התחושה הסוריאליסטית מואר תא המדידה בתאורה צבעונית נסתרת שמחליפה צבעים מסגול-אדום לירוק-צהוב.
חווית הביקור בתאי המדידה החדשים של "כתומנטה" לא דומה לשום דבר שאנחנו מכירים מחנויות בגדים. במקומות הריקים של ה"תחרה" עשוי תא המדידה זכוכית חלבית, שמשתקפות בה הצלליות של הדוגמה בעץ של הקירות האחרים.
כשנכנסים להתפשט בתוך התאים, שגם צופים אל הרחוב, לא ברור אם רואים דרכם או לא. כמובן שהמעצבת דאגה שלא יראו שום טפח ממי שמחליף בגדים בפנים אבל כל הזמן יש תחושה שאתה קצת חשוף. נוסף על כך רצפת תא המדידה עשויה גם היא זכוכית חלבית ודרכה רואים במעורפל את האנשים שנמצאים בקומה התחתונה של החנות. כשעומדים על הזכוכית יש תחושה שתא המדידה תלוי בעצם באוויר.
רוזנר-מוג'ה מספרת שכבר בעיצוב הראשון של החנות היא עשתה תא מדידה יוצא דופן משותף, ולא מחולק לתאים, כחלק מההבנה ש"כתומנטה" היא לא רק חנות אלא גם מקום מפגש חברתי, מקום בילוי.
לקומה העליונה החדשה, שנמצאים בה בגדי ערב לנשים ולגברים, היא נתנה תחושה של חיי לילה שבהם יש מתח בין המינים. האווירה המסויימת הזאת נוצרת משילוב של תאורה דרמטית, ספה-מיטה ופרגוד מעץ מעולם האר נובו שברוחו עוצבו תאי המדידה. כל חרכי ההצצה האלה משקפים את המתח שביקשה רוזנר-מוג'ה ליצור.
"רציתי ללכת על צבעים כהים ומשהו שהוא חם ועוטף, רציתי תאורה דרמטית, שלא כל כך יראו את הפנים אחד של השני בתוך החנות, וכך הבגד מקבל פוקוס אדיר".
לרוזנר-מוג'ה היה חשוב ליצור שוני בין שתי הקומות ו"לעוף למקום שעוד לא הייתי בו, מה שאני מנסה לעשות בכל חנות".
בדיעבד היא מבינה שהיא שאבה את ההשראה מביקור שערכה לאחרונה בפורטוגל שם יש לא מעט מקומות שיש בהם הפרדה בין נשים לגברים וגם מבת מצווה שנערכה בבית הכנסת האיטלקי בירושלים, "מצאתי את עצמי הרבה זמן בעזרת נשים שיש בו פרגוד מוזר, אני חושבת שגם זה השפיע עלי". היא מדגישה שתאי המדידה שלה נותנים תחושה של הצצה דו מינית ולא של "בית זונות עם הצצה של גברים לנשים. שני המינים נחשפים על ידי התחושה הזו שאתה לא בטוח שלא רואים אותך".
רוזנר-מוג'ה אמנם פעלה מתוך השראה אישית שלה אבל כשחושבים על זה קונספטואלית יש הרבה מן המשותף בין תאי מדידה בחנות בגדים לתאי וידוי של הכנסיות. תא מדידה הוא המקום שבו המראה היא הכומר המוודה שלנו, שבפניה אנחנו חושפים את כל פגמנו וחטאינו, ובדרך כלל גם מבקשים מחילה.
בתא המדידה אנחנו עומדים מול האמת הפנימית שלנו לבד ולרובנו זה די קשה לכן אנחנו יוצאים מהר כדי לחלוק אותה עם עוד מישהו, שדרך העיניים שלו נוכל לשאת את מי שאנחנו. להכניס את הבטן ולעמוד על קצות האצבעות כדי לרמות את המראה שבחדר המדידה זה אקט די דומה ללהגיד אווה מריה שלוש פעמים.
עכשיו, אחרי שניר ורוזנר-מוג'ה נתנו כזה כבוד לתאי המדידה, אין לי ספק שחנויות נוספות ילכו בעקבותיהן, ושעוד מעט לא נבין איך פעם תאי מדידה היו סתם תא ותו לא. "הקונה מבלה זמן לא מועט בתא ההלבשה וברגע שתא ההלבשה עצמו הוא חוויתי אז כל הקנייה הופכת לחוויה" מסכמת המעצבת המבריקה.