פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      השפיץ של האייפל

      הדס שואף קפצה לביקור וירטואלי בשבוע האופנה בפריס, ונהנתה מכמה מהתצוגות הגאוניות ביותר שנראו לאחרונה על המסלול

      חודש פחות או יותר, אחרי שתצוגות קיץ 2007 יצאו לדרך, מבקרי האופנה יכולים סוף סוף להירגע ולקחת נשימה עמוקה. שבועות האופנה בלונדון, מילאנו וניו יורק התגלו כאכזבה, מלבד מעט הבלחות יצירתיות ואינטליגנטיות מעטות. השיא היה במילאנו, שם טוענים רובם, היה שעמום המחץ מתובל בחוסר יצירתיות כשרוב המעצבים בחרו ללכת על בטוח ולא לחדש דבר.

      אבל הנה, נמצאה הישועה – התצוגות הראשונות שעלו בימיו הראשונים של שבוע האופנה בפריס, שהחל ב-1 באוקטובר, היו מהנות עם הרבה חוש הומור ואומץ ואפילו אם לא נחשפה עדיין הבשורה הבאה בתחום האופנה, בהחלט נראו בקולקציות של כלל המציגים המון הנאה וקלילות.

      וויויאן ווסטווד הציגה קולקציה העוסקת בשאלה האם יש לברבי מצפון. היא יצרה מראה של דוגמניות נפולות שיער בשלל צבעים ומעוטרות בסרטים, עליהן הכיתוב "אני יקרה", שהופיע בוריאציות שונות לאורך התצוגה, פעם כחגורה, פעם כסרט של מלכת יופי ואפילו כפפיון קשור ברישול על צוואר. ווסטווד טוענת שהפכנו מפונקים ואגוצנטריים ומעודדת לצאת לרחובות ולעשות משהו למען אחרים.

      עוד הציגה ווסטווד שמלות פאצ'ים פרחוניות, חליפות באורך קלאסי עם כובעי סאטן, טי שירטים מעוצבים עם חצאיות מעטפת תפוחות באחוריים, והרבה פריטים עם גרפיטי, אותם היא יוצרת כבר שנים. עוד ראינו הרבה אקססוריז משובבים כמו כובעי בוקרים ענקיים וחגורת בשלל צבעים. גם אם היא לא חידשה מאום, וויויאן תמיד מושכת קהל מעריצים שמכתיר אותה שוב ושוב כדיווה של עולם האופנה.

      ואז הגיחו מתוך העשן...

      אן דמלמוסטר חביבת המבקרים ובעיקר המבקרות, יצרה לקיץ הבא קולקציה יותר קלילה ממה שראינו אצלה עד כה. החליפות הגבריות מככבות והיא שמה דגש בעיקר על ז'קטים וחליפות טוקסידו קלאסיות, מתקופות שונות בהיסטוריה. המראה מרובה שכבות ונראה כשילוב של מהודק ומחויט עם רישול, כשהדגש הוא על חזרת הווסט מספר פעמים בכל דגם.

      עוד היא יוצרת בגאוניות, צבעוניות קונטרסטית של בהיר וכהה, אבל בשום פנים לא משחק כזה שמזכיר את השחור-לבן המוכר לנו משנות השמונים. יש משהו אינטליגנטי בהנחת הצבע, שיוצר הרמוניה מושלמת, ללא שום תחושת ניכור. בחלקים התחתונים נראו מכנסיים מחויטים צרים או רחבים מאוד, ללא שום זכר לגזרת הסקיני, כיאה למעצבת שאינה נכנעת לטרנדים עכשוויים.

      גם החולצה הקלאסית הלבנה מקבלת טוויסט והיא נראית לעיתים א-סימטרית מרובה בבד, לעיתים מפורקת לגמרי ומציצה מבעד לז'קט ולעיתים הופכת לז'קט עצמו ומתחתיה הווסט המהודק. פריטים רבים נראו כטבולים בצבע בקצה, כך שהם יוצרים מעין הדרגה מכהה מאוד לבהיר. היצירה הקונספטואלית דקונסטרוקטיבית ממשיכה אצל דמלמוסטר גם העונה, אבל איכשהו הפעם הקולקציה נראית קלילה יותר, לבישה וזורמת.

      המעצבים ההולנדיים ויקטור ורולף, קנו ללא ספק את מקומם בהיכל הזיכרון, לאחר שסיפקו את אחת התצוגות המוצלחות העונה. החלל עוצב כאולם ריקודים עם שנדליריים מרהיבים שהשתלשלשו מהתקרה ומלצרים שחילקו שמפנייה לקהל. המסלול הפך לרחבת ריקודים ולקראת סוף התצוגה הגיחו מתוך ענן עשן שמונה זוגות של גברים, שרקדו ריקודים תואמים וחתמו את הערב בחן רב.

      התצוגה כולה נשארה נאמנה להשראה ההתחלתית, והם יצרו דגמים מעולם הריקוד התחרותי וערבבו בין פרטי לבוש גבריים לנשיים. אלמנטים כמו כוכבים, בדים אלסטיים בצבע גוף ושמלות טוטו היו דומיננטיים, לצד חליפות גבריות מחוייטות. הם גם עסקו בפירוק של פריטי לבוש קלאסיים - חולצה לבנה, שמלת ערב ואפילו מעיל טרץ' הורכבו מחוטים ונראו כאילו נגזרו לחתיכות קטנות. הצבעים השולטים הם שחור ולבן, עם צבע גוף והבלחות של כסף וזהב. הקהל זכה לאירוע נוצץ ומהנה כפי שהזוג ההולנדי מטיב לעשות בכל תצוגה ותצוגה.

      פריטי לבוש קשים לעיכול

      במקביל, חגג גוטייה שלושים שנות עשייה מוצלחת ומרובה ופצח במיני תצוגה, שהיא למעשה רטרוספקטיבה לקריירה המשגשגת שלו. הוא העלה כשלושים דגמים שנכנסו לספרי ההיסטוריה, ביניהם המחוך המחודד שעיצב למדונה בוריאציה של שמלה סגולה, ז'קט האופנוענים שהפך לאייקון בפני עצמו, ופריטים בהשראות תרבותיות מגוונות, שכללו את האינדיאנים, טורקים ואברכים. עוד הוצגו פריטי לבוש קשים לעיכול, אך מעוררי כבוד כמו אוברול צמוד בשחור-לבן, שכיסה את הדוגמנית מכף רגל ועד ראש.

      הקהל הופתע לגלות שהמסלול של גוטייה עוצב כמו מכון כושר, ושקולה של אוליביה ניוטון גו'ן קרא לכולם להתחיל להיכנס לכושר. הקולקציה עוצבה בהשראה ספורטיבית. ליתר דיוק "אירוביק קוטור", שם נראו דוגמניות בז'קטים מעולם הבייסבול, בצבע זהב עם מכנסוני אגרוף ונעלי קונברס על עקב. אחריהם נראו שמלות קלילות וקצרות כשאלמנט שלושת הפסים הידוע בעולם הספורט, הפך כאן לשקוף והוא מעטר את השמלה בדרכים רבות.

      מאוחר יותר נראו גם שמלות ערב אלגנטיות מטאפט ותוך כדי כל אלו, ידע גוטייה להשתעשע עם הקהל ועם מושג ה'דוגמנית האולטימטיבית' ושלח מדי פעם דוגמניות שאינן בהכרח עונות על ההגדרה, כמו דוגמנית גדולת מימדים לבושה בריות תחרה ומחוך, דוגמנית בת חמישים ועוד. את התצוגה הוא חתם בסימבוליות כשעלה עם משרוקית ושרק את שריקת הסיום.