הכוונה שיצאה איתה קשת לדרך, היתה מצויינת. הזכיינית הגלאמית זיהתה בזמן (בסיוע מוטי רייף) שתחום האופנה בארץ גדל, שולט ומפוצץ בצבע, והחליטה ללכת על זה במלוא הכוח. התוצאה הזכירה את הטריק של אורלנדו בלום כפיראט מתחיל ב"שודדי הקאריבים", שממלא את התותחים בכל מה שיש על הספינה אבל לא בחומר נפץ.
הניסיון לייצר דרמות היה עצוב משהו. אז מיכל אמדורסקי, נטלי עטייה ומיכל זוארץ אוהבות להתלבש פשוט (ההמנון: "ג'ינס, גופייה לבנה ועקבים שטוחים. זה מה שאני. טבעית") ועומדות לחטוף אותה בבגד אלגנט מהמעצבים שהוצמדו להן. וואו. מטלטל.
אין כאן באמת פוטנציאל מעורר מתח, כמו זה שבנוייה עליו כוכב נולד - שם זורקים נתנייתי שמכין אספרסו בכיכר עיר שוממת, לשיר מול כל המדינה. רוצים דרמה, תעתיקו מפרוייקט המסלול. שם נותנים לבוגרים טריים ורעבים של פקולוטות לאופנה, להכין בגד ערב לסלב זוהרת מאד. כולם מעצבים לה ורק אחד זוכה שהיא תצא עם הבגד שלו לאירוע ולצלמים. שם מגבילים אותם בזמן עשייה ומקשים עליהם עם קריטריונים באמת מאתגרים. קצת יותר מהשאיפה להכין דגם שיגרום למיכל אמדורסקי לבלום את פיה המשתלח ואולי להמתיק קצת את הפרצוף החמוץ.
כשהשופטים מדברים התכנית בכלל צוללת לתחתית העקבים. מישהו עדיין חושב שהתחינה הנואשת של טובהל'ה לתשומת לב, היא עניין מצחיק? לא מיצינו כבר את התאווה של האישה הזאת להביך את עצמה? זה כל כך ניינטיז.
גדעון אוברזון הוא האיש הנכון במקום הנכון אבל הטעם האופנתי שלו מסויים מאד וצריך היה לאזן אתו עם פיגורות אופנתיות שחושבות אחרת. צריך לפחות היה להביא שופטים שרמתם לא נופלת משלו. אבל לא. אוברזון מואר באור לא מחמיא כשמצד אחד שלו יושבת טובל'ה שבוחרת בנימוקים מושכלים ומעשירים כמו "אני לא יודעת, אני באופן אישי לא אוהבת צווארון מוגבה. זה לא מתאים לי" ומהצד השני דורין אטיאס, שיכורת כוח, מתענגת על כל פאוזה "אני...עומדת לשבור מיתוס...(חיוך ניצחון) ..לנינט לא מגיע פרס, אלא לסטייליסט שלה". פיהוק.
אטיאס אמנם פוטוגנית אבל הנוכחות שלה לא נעימה. חסרה צניעות בדמות, היחסית טרייה, בענף הזה. מעצבים כמו ברי מאייר המוכשר וקרן נפתלי המעניינת, ראויים לביקורת ממישהו מנוסה ועשיר יותר בידע. הצופים ראויים לשופטת שניסוחיה מעניינים יותר. מישהי שהשיק שלה הוא לא ערס-אגרסיבי. אז מה אם אנחנו בישראל.
מה בכל זאת
את הרגעים האיכותיים היחידים העניקו מעצבי האולפן שעשו עבודה נפלאה, עם צבעים טובים לאולפן ודימוי של שרשראות פנינים שנופלות מלמעלה. גם כמה ממעצבי האופנה הנפיקו דגמים יפים מאד.
חליפת המכנסים מסאטן בצבע זהב שעיצב ברי מאייר לנטלי עטייה והוצמדה למשקפי שמש חומים, לשרשראות פנינים ארוכות ולתיק קטן ומעניין, סיפקה רגע יפה מאד. ההתאמה בין עטייה לבגד, ההליכה הטובה שלה בחליפת המכנסים, התנופה שבבד, הכוח של החליפה עם הרכות של הסאטן ועם הזוהר שלו, היו נפלאים. ליבי נחמץ כשאטיאס פסקה בהנאה ש"זה לא מחדש כלום". בטח אמרו לה שביצ'יות מצטלמת טוב.
שמלת הרטרו שעיצב רנן פרג' למיכל אמדורסקי היתה נפלאה גם היא. מדגם הפליסה עם הצווארון הסגור, חגורת המותן הגבוהה, השיער האסוף והאיי ליינר שנמתח מעבר לגבולות העין נוסח הפיפטיז, נוצר לוק נפלא מאד. והינה שוב טובל'ה מנסה לגנוב את הפוקוס: "השרוולים עושים ידיים קצרות מדי". גם קרן נפתלי שהעזה עם שרוולים נפוחים ודרמטיים ומכנס צר, עשתה עבודה מרשימה.
עוד רגעים מצערים: האיפור הבלתי זוהר והשמלה החונטת של יעל בר זוהר, שגרעו מהמנחה הנון שלנטית והנעימה הזאת וגם מועמדים לקטגוריות שונות שעולים ונופלים מבלי שאיש יסביר למה ומדוע (העיקר שעופר שכטר האהוב על טובהל'ה עלה לגמר בנימוק שהיא מתההההה עליו ושיהודה לוי, שאטיאס טרחה לציין שהוא חבר שלה, יחכה לשנה הבאה כדי שיבשיל עוד קצת).
גם המיש מש של המעצבים שהתקבץ בתכנית, היה קצת מוזר: מאיה נגרי עם בגדיה הלא מפוענחים והלא מחמיאים אף פעם, הלנה ופיליפ שבאו לעשות שמח, ברי מאייר וקרן נפתלי האיכותים ורונן פרג' האלמוני שזכה בחשיפה ארצית. התחושה היתה שהרמה לא אחידה. על ההחלטה לתת כזה נפח לחורצת הגורלות, המעצבת גפן רוזן מקסטרו, בכלל עצוב לדבר. זאת אמת המידה שלנו לאופנה יצירתית?. קסטרו המסחרית?.
מה שכן, מעצבי הפתיח הגרפי עשו עבודה מצויינת ועכשיו, אחרי שהקטילות נישאות מסביב אין ספק שיותר אנשים יצפו בפרקי ההמשך. לא בכל יום רואים את יעל בר זוהר בפרוייקט מביך, רק אחת לשלוש שנים בערך.