פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      שולה, תעזבי הכל

      סבתות, אופנועניות ונסיכות רוסיות - המעצבת מרב הלל והצלם ליאור הרשקוביץ' מפיקים קטלוג חורף רב-משמעות

      הטפטוף הראשון של קטלוגי אופנת החורף הביא איתו אחד מרגש ויוצא דופן. מותג הנעליים העצמאי "שולה", הוא אחד המותגים הכי לא ישראליים, עם השם הכי ישראלי שאפשר למצוא. קטלוג החורף של שולה רק מחזק את התחושה הזו, כי הוא עומד בסטנדרטים בינלאומיים של צילום, אבל את הקטלוג הכל כך אירופאי הזה, צילם דווקא צלם ישראלי שהסטודיו שלו נמצא באיזור המוסכים של רחוב המסגר בתל אביב.

      הקטלוג מכיל חמש גלויות, שכל אחת מהן היא צילום אמנות שעומד בפני עצמו ויחד הן יוצרות סדרה שהנושא שלה הוא סף. כמה אינטליגנטית ועמוקה לאין חקר היא הבחירה ב"ספים" בהקשר של נעליים: נקודת המעבר בין פנים לחוץ, בין חלל לחלל ואפילו הסף של הדום, עליו מצולמות הנעליים, יוצרים מתח והופכים את הנעליים הנייחות לאובייקט שנמצא בתנועה - התנועה הפוטנציאלית המגולמת במיקום שלה על הסף.

      ליאור הרשקוביץ' חזר ארצה לפני כשנה וזהו קטלוג האופנה הראשון שהוא מצלם בישראל. הרשקוביץ' סיים את האקדמיה המלכותית לאמנות בהאג שבהולנד, במגמת צילום ואחרי שמונה שנים הוא עזב את הולנד לטובת וורשה (שהיא הבירה המעניינת ביותר באירופה כרגע, ומאיימת על מעמדה של ברלין).

      הוא עבד ברחבי מזרח אירופה ופרסם במגזינים, צילם לייף סטייל ופורטרטים והציג בתערוכות. את הסטז' שלו הוא עשה אצל ונדליין דאן (wendelien daan), אחת הגדולות בצילום אופנה עולמית. הוא עבר איתה כאסיסטנט את תהליך הגדילה שלה, "כשהתחלתי אצלה היא עוד לא היתה כל כך מוכרת וככל שהיא צמחה, נחשפתי לדברים יותר גדולים ויותר איכותיים, זה היה תהליך מאוד מעניין".

      למרות שהצילומים שלה מפארים את המגזינים הנחשבים ביותר בעולם אני סבורה שהתלמיד עולה על רבניתו. הרשקוביץ' הוא צלם מצוין, מעניין ומבטיח מאוד בתחום האופנה. נותר רק לקוות שצלם מוכשר כמותו יישאר בארץ האוכלת את צלמי האופנה שלה.

      נגד כל המוסכמות

      מרב הלל, בעלת המותג שולה, החליטה להעיז ולעשות העונה קטלוג שהוא "אמנותי" ולא "מסחרי", ואכן הסיכון הוכיח את עצמו, גם בתערוכות בחו"ל זוכה הקטלוג לתגובות מצוינות.

      הלל והרשקוביץ' הלכו נגד כל המוסכמות של עולם הפרסום ואולי בגלל זה הצליח להם כל כך. לצלם נעליים כאובייקט בלי דוגמנית, זה נחשב כמעט מעשה התאבדות. הרשקוביץ' דווקא מצא בזה אתגר, "אני מאוד אוהב את הקולקציה כי לכל זוג נעליים יש את האופי שלו ואתה יכול ליצור סיפור לכל נעל. זה מעין פורטרט של הנעליים האלה, התייחסתי אליהן כאל מצולם אנושי". למרות שזו הפעם הראשונה שהוא מצלם נעליים, הוא מעיד שזה לא היה קשה ושהוא נהנה מכל רגע.

      חמש הנעליים המצולמות מייצגות את חמישה הקווים של החורף בשולה: הנעל המצולמת במעלית היא מקו שנקרא "פלורנס" והוא דגם "סבתאי" בניחוחות שנות הארבעים. הנעליים המצולמות על אדן החלון, והמקרינות עצב וכמיהה, הן מקו "האמפרי" שיש לו טאץ' גברי בדיגום בסגנון אנגלי.

      המגפיים החומים שייכים לליין בסגנון האופנוענים החדשים, שנקרא "מוטו" ושעומד בקונטרסט מעניין עם שני הליינים הנוספים, "קטרינה" ו"ויולה" האלגנטיים והנשיים. "קטרינה" מאופיינת בעקב יותר "נסיכי", ו"ויולה" בסגנון מיושן ומשופשף.

      "הדיגום מאוד נקי העונה" אומרת הלל, "הדגמים מאוד מאופקים אבל בכל אחד יש משהו מעניין באימום, אבל בלי הצטעצעות". היא מרגישה שהקטלוג העביר בדיוק את המאפיין הזה, "מצד אחד כל הפוקוס הוא על הנעליים והצילום לא משתלט עליהן ומצד שני במעט מאוד פרטים יש סיפור, אתה מרגיש שמשהו קורה. משהו מרומז אבל דרמטי".