הגרמנים האלה

המהפכה הכי מתבקשת, אך הכי מבוששת לבוא בעולם האופנה, היא בתחום התכשיטים. משנת אלפיים נדמה שהשינוי הוא כבר כמעט כאן, והנה אנחנו כבר מריחים את סוף העשור (טוב, שלוש שנים וחודשיים) ולטעמי שום דבר לא קרה.

בבתי הספר לעיצוב מתעסקים כבר זמן מה עם חומרים חדשים, חלקם סינתטיים ומיוצרים על ידי המעצב עצמו, ובניסיונות ליצור קונספטים חדשים בתחום התכשיטים, אבל בחנויות נמכרת אותה סחורה כבר עשרים שנה. חוץ מווריאציות חדשות על אותו הדבר לא נראתה שום בשורה בתחום התכשיטים מאז המילניום הקודם.

בעולם הגדול, מעל דפי האינטרנט, אפשר לראות יותר ויותר עיצובים חדשניים בתחום ואת חלקם אפשר אפילו לקנות ברשת.

אתר של מעצב מעניין, שהוא גרמני כמובן (כי הם שולתים!), יכול להוות השראה בצורת החשיבה שלו, בביצוע וגם בצורת ההגשה. סטודנטים לעיצוב יכולים ללמוד ממנו משהו על סטנדרטים.

מרק פביאן סייברט הוא יותר ממעצב מוצר שמתמקד בתכשיטים, הוא עשה מחקר על יצירתיות ואף מרצה בנושא. המחקר שלו התמקד ביצירתיות אצל "קבוצות בין תחומיות לפיתוח מוצר" ומטרתו בחיים היא לספק תובנות חדשות בפיתוח מוצר.

העיצוב שלו עצמו מעיד על תהליך יצירה מורכב, אינטליגנטי ועמוק. ומראה שאפשר ליצור תכשיטים ממקום חדש לגמרי, ושכל מעצב יכול להמציא שפה עיצובית משל עצמו.

סייברט למשל יצר טבעת שעשויה מלטקס בצבעו הטבעי - צבע העור, והיא חיקוי של פרק אצבע, את הטבעת עונדים כמובן בין הפרקים, כך שהעונד אותה זוכה בפרק נוסף.

יש לו גם צמיד בקו שמזכיר את העתידנות של שנות השישים ויוצאת ממנו בננה, כמו זאת שיש בסוף של החוט של הטלוויזיה.
הצמיד הזה הופך את העונד אותו למכשיר חשמלי שמחפש שקע.

חלק לא מבוטל מהעיצוב שלו הוא מאוד אלים ובוודאי מעיד על עולמו הפנימי. יש לו סדרה של צמידים שיכולים לשמש להתאבדות בכל עת, עם סכין גילוח נשלף בתוכם, בכל מיני וריאציות.

צמיד ההתאבדות “kill yourself any time”, מלווה בהוראות לאקוניות כמו: "שבור את קצה הלהב", "חתוך הפרק", ויש חריץ במתכת ממנה עשוי הצמיד לאורך וריד פרק היד.

לעומתו, ב"צמיד תשומת הלב" החריץ שמתאים להחדרת סכין הגילוח הוא לרוחב פרק היד.

את הידע שלי באשר לשוני בין שתי צורות החיתוך שאבתי מהסרט הגרמני-טורקי "עם הראש בקיר". האם יכול להיות שכל גרמני יודע כחלק מהידע הכללי הבסיסי שלחתוך ורידים לרוחב הפרק זה של חובבנים שרק רוצים למשוך תשומת לב ואילו מי שרוצה למות באמת חותך לאורך?

בעיצובים אחרים פביאן מוכיח שהוא לא רק מורבידי, ושיש לו גם חוש הומור. הוא עשה צמיד מהקשה של הלחם. הוא לקח פרוסה והוציא לה את ה"לבן" ועיצב את הצמיד הראשוני שכל ילד באשר הוא מעצב בשלב מוקדם של החיים.

בתחום עיצוב המוצר הוא חיפש פתרון לבעיה מאוד מטרידה, אפילו שלא נראה לי שאנשים מתאבדים בגללה, שבמסיבות גן תמיד נופל המזלג. מי שנאלץ לעשות מינגלינג עם הצלחת בקוקטיילים יכול להיות רגוע עם הפטנט של סייברט, שיצר צלחות עם פס דביק בקצה שלהן, שמחזיק את המזלג המעורער.

בעמוד הפותח של האתר מצולם פביאן עצמו בפלג גוף עליון החושף צלקת מניתוח אפנדציט וכרס קטנה בהתהוות. וגם זו אמירה עיצובית מעניינת.

קורות החיים שלו, שמופיעים באתר בשלוש שפות, מעידים על קריירה אקדמית ענפה, ותמונות של עבודות מפרויקט הגמר שלו מוגשות בתוכנת תלת מימד על דוגמנים וירטואלים. ללומדים עיצוב תכשיטים ב"בצלאל": אם קיבלתם ביקורות רעות על ההגשה תמיד אפשר לחתוך ורידים. אבל בחייכם תעשו את זה לרוחב.