דחקה על שמלת קצפת

בחורף שעבר השיקה המעצבת הלנה בלאונשטיין ("פראו בלאו") את קולקציית "כאילו חורף", שהכותרת שלה לעגה לקיץ הישראלי מעיניים של עולה מברית המועצות לשעבר שיודעת מהו חורף אמיתי.

בטכניקה של הדפסה מיוחדת היא עיצבה בגדים מתעתעים, כמו חולצה שנראית כמו מערכת לבוש שלמה שרק מקרוב רואים שהיא בעצם דו מימד, או חצאית שנראית בעלת טקסטורה עשירה אך מתברר שזו הגדלת ענק של צמר על בד חלק לגמרי.

ה"כאילו" זלג גם לקולקציית הקיץ ויקבל ביטויים חדשים גם בחורף הנוכחי. השימוש בזיוף ובתעתוע שבטכניקה של "פראו בלאו" יוצר אמירה מרתקת בדגם נוסף, שהוא מחוץ לקולקציה ונתפר בהזמנה אישית, והוא "כאילו שמלת כלה".

כל בחורה פוסט מודרנית מודעת אופנתית נמצאת בדילמה כשהיא נדרשת להחליט מה ללבוש מתחת לחופה. מצד אחד כולנו נגעלות משמלות הקצפת וכל הסימבוליקה הדכאנית והבנאלית עד אימה שבשמלות כלה קונבנציונליות, ומצד שני, גם אם הבחורה עצמה אינה נושאת את הפנטזיה המוטבעת בילדות באשר לאיך היא רוצה להראות ביום בו היא "נסיכה ליום אחד" היא לא תוכל להתכחש לפנטזיות של אמה ובנות משפחה אחרות.

גם הבחורות הנון קונפורמיסטיות ביותר לא בטוחות שדווקא יום כלולותיהן הוא הזמן הכי טוב ללכת נגד המוסכמות של מי שמביא את הצ'קים.

הדילמה הזו נפתרה בצורה מושלמת בשמלה שעיצבו יחד בלאונשטיין והקולגה שלה עידית ברק, בעלת המותג "דליקטסן". עד כדי כך שחלק מהאורחים כמעט פספסו את האירוניה וכלל לא הבחינו שהשמלה עטורת התחרות ושרשראות הפנינים היא בעצם דפוס דו מימדי על בד פשוט עד שעמדו ממש צמוד לכלה.

בלאונשטיין וברק, החברות בקולקטיב מעצבי גן החשמל, יצרו את השמלה בשיתוף פעולה יוצא דופן. העובדה שהן נשארו חברות, וקולגות שמפרגנות אחת לשנייה מעידה שאכן זו שמלה מיוחדת.

ברק התנסתה בעיצוב שמלת כלה למעצבת אופנה, השותפה שלה לשעבר שרון גוראל, יחד עם המעצבת אילנית שמיע, "ואפילו ששרון היא בבת עיני, לעבוד עם כלות זה קשה". בלאונשטיין מצידה מעידה שעידית לא היתה כלה טיפוסית "היא הביאה את אמא שלה רק פעם אחת". אמא של עידית, "שלא דמיינה שזה מה שהבת שלה תתחתן בו, חשבה גם היא שזה גאוני". בכלל, מספרת עידית, "אנשים הגיבו לזה הרבה יותר טוב ממה שחשבתי, אמרו: 'רק לא עוד שמלת קצפת ועוד מתוק'. כשהאנשים באו לגעת בשמלה את קולטת איך שנופל להם האסימון".

השמלה של עידית עשויה מחתיכות תחרה עתיקה מקומביניזונים של סבתא של הלנה ומאוספים של עידית מניו יורק. "מה שמאתגר בטכניקה הזו שאפשר להגדיל ולהקטין אלמנטים מוכרים. דברים שנראים מצויירים הם אמיתיים" מספרת בלאונשטיין וחושפת ששרשראות הפנינים זה בעצם חרוז אחד שחוזר על עצמו. כל העושר הזה מודפס על בד לייקרה נעים, "היה לי כל כך נוח שהרגשתי כמו בפיג'מה" מספרת הכלה.

בלאונשטיין תשמח לייצר שמלות כלה נוספות בטכניקה הזו, כשכל אחת היא יחידה במידה ולפי רצון המזמינה. המחיר תלוי ברמת המורכבות. השמלה של עידית לדוגמה שקלה ג'יגה, "המחשב כמעט נשבר מהכובד" היא אומרת ומזהירה "זה לא זול. אבל יחסית לשמלות כלה רגילות זה כן. מה שמגניב בתהליך זה שכל שמלה היא אחרת, כל כלה מקבלת את מה שהיא רוצה. את לא צריכה לקנות בד שעולה 400 שקל למטר, את קונה רק 20 ס"מ ואז סורקים אותו. אין לזה גבול, כל אחת יכולה להביא את החלומות הכי כמוסים שלה".

בן זוגה של ברק, קיווה גם הוא ללבוש "כאילו חליפת חתן" אבל הכלה הטילה וטו, "אמרתי לו שנראה כמו זוג ליצנים, ושזה שלי. בסוף הוא קנה חליפה"