מתקפת מסרים סותרים בנוגע לגיזרה הנשית, מתפרצת מכל ערוצי המדיה ברמות שלא נודעו פה מזמן. מצד אחד הקמפיין המדובר והשנוי במחלוקת של דאב מנסה לעורר אותנו מאשליית הפוטושופ ומצד שני מוכרים לנו סקיני ג'ינס שבלי פוטושופ של מנתח פלסטי, אי אפשר להיכנס אליו.
מצד אחד דנה ויס מזהירה אותנו שלא להיסחף כאווזות פותות אחרי תעשיית היופי הלא אחראית תמיד, ומצד שני ארנה דץ מעודדת אותנו לטפח את עצמנו עד זרא, עד שנצעק וואו מהפך! מול המראה.
האם זו הדוגמנית שהתמוטטה ומתה על המסלול בשבוע האופנה במדריד שהביאה לדיון הציבורי הער בסטיילינג נשי, או אולי זה דווקא התחיל עם השטנית הלובשת פראדה, שחיה מקפוצ'ינו של סטארבקס ומדיאטת אטקינס. לא ברור. נשב ונרגע בינתיים עם סרט תיעודי על נעלי העקב ותפקידן בעיצוב החברה.
שנתעלף?
השאלה החמה מבחינתנו כרגע היא: איך קרה שהג'ינס - חברה הטוב של כל אישה, הפריט הבסיסי ביותר בכל מלתחה כמעט, עובר כאלה מהפכים מדאיגים בשנים האחרונות והופך לאלמנט בעייתי ולא מחמיא שכזה.
המתניים עוד לא התאוששו מהג'ינס הנמוך שהחליק מהם כל הזמן וחשף את החוטיני וכבר הן נצבטות בקו המותן המלחיץ של הגזרה החדשה בשכונה - זו שדורשת ממך שוקיים בעובי מקל של ארטיק, שנתת למישהו אחר לאכול.
הסקיני ג'ינס הוא במקור מוצר מרדני שהגיע מעולם הפאנק הבועט, בתוספת ד"ש חמה מסיד וישס ומחבריו. כמו כל דבר המאומץ על ידי העדר - גם ממנו נלקחו רוב הסממנים המקוריים ומה שנותר מהאבטיפוס הבולט, היא גזרה כוסונית המצורפת לנעלי בובה שטוחות ולחולצות תפוחות שרוולים.
מיותר לציין שהשילוב הזה לא מחמיא לכל אחת וניראה במיטבו, כמו רוב תכתיבי האופנה, על אותן דוגמניות העלולות להתעלף בכל רגע נתון, על איזשהו מסלול בשבוע אופנה כלשהו בעולם.
במקביל, גם הג'ינס הנמוך שחרץ ופגע בגזרות נשיות רבות לא ממהר להיעלם מהרחובות. למרות שבעולם הגדול הוא החל להידחק לשוליים (ולא לחריץ הישבן) בעזרתן האדיבה של מעצבות על כמו מיוצ'ה פראדה וסטלה מקרתני - שמקדמות עכשיו את הגיזרה הגבוהה.
מי דחף אתכם?
למרבה הצער, עושה רושם שהסקיני ג'ינס בדרך לכבוש את פיסגת חוסר הטעם. הצללית הצרה התחילה בטפטוף מרומז כבר בעונות הקודמות עם "הג'ינס התחוב במגפיים" שפומפם לנו מכל עבר ומסנדרה. כבר אז ניתן היה לראות כי המראה אינו מהמחמיאים ביותר אם את לא ג'וקי חטובה ותמירה.
המצב מחריף כשלובשים את הג'ינס הצינורי ומאבדים את אפקט הטשטוש הקל שמקנים המגפיים הרחבות במעט מעובי הקרסול. הבעיה עם הסקיני ג'ינס, בעצם, היא העין האנושית, שלא יודעת לאזן בין רחב וצר (אגן וקרסול בהתאמה). ככל שצר למטה כך החלק העליון הרחב מתרחב יותר, אופטית, כמובן.
בעידן הסיקסטיז למשל, עם גזרת רגלי הפיל המתרחבת בקרסול- הכל היה הרבה יותר מאוזן. אז, אולי בזכות עידן הדלי- שררה הרמוניה בין הירכיים הנשיות לבין קצוות הרגליים והמראה היה יותר מחמיא. אם כי היו באותן שנים אלמנטים עיצוביים אחרים שנויים במחלוקת.
בקמפיין החדש המציג את קולקציית הX-LINE החדשה של לי, לא ניפקד מקומו של הפשע האופנתי הנ"ל. הבחירה בפוזיציה של הדוגמנים היא מוזרה ומעוררת תהיות. הם מצולמים מלמעלה, כשהם שוכבים באופן המזכיר זירה פלילית וחסר רק קו מתאר לבן שיסמן את מקום נפילת הגופה החטובה. ואנחנו הרי כבר טענו שמדובר בפשע.
האם הדוגמנים נפלו כי קשה היה להם ללכת עם הגזרה הצרה? נדחפו אולי על ידי ילדים שובבים שלעגו להליכתם המוזרה בג'ינס המהודק? ואולי התאבדו כי הלחץ על הירכיים היה בלתי נסבל. ואולי הזווית הזו פשוט הכי מחמיאה כי לא מספיקים דוגמניות רזות ופוטושופ בשביל שהסקיני יראה טוב, צריך להנדס גם את הפוזיציה בזווית מסוימת ולשים את הרגליים בפרופיל.
הסטיילינג בקמפיין של לי מדוייק ומעביר יפה את הלוק הפאנקיסטי השאוב מרובע השיבוייה ביפן של שנות ה-80. גם העיצוב הגרפי מדבר בשפה דומה ויוצר יופי של ברושור, הקורא לכל מי שחילוף החומרים הטבעי שלה מהיר וגובהה כשל נעמי קמפבל ללא פלטפורמות לרוץ ולרכוש לה סקיני. רק עליה זה יראה טוב.
