פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הרזות והשנואות

      לפי תוצאות מחקר חדש של אוניברסיטת סאסקס, דוגמניות שדופות לא מוכרות יותר מדוגמניות ממוצעות, אלא רק מעצבנות יותר

      חוקרים מאוניברסיטת SUSSEX הבריטית החליטו אחת ולתמיד לבדוק מדוע בעצם מפרסמים ומעצבי דעת קהל בוחרים בדוגמניות רזות במיוחד. במחקר שהשתתפו בו 800 נבדקות, נבחנו התגובות לדוגמניות רזות מאד ולדוגמניות ממוצעות מימדים.

      הממצאים העלו כי הדוגמנית הרזה מאד מעוררת רגשות שלילים בקרב הנבדקות וכי הדוגמנית ממוצעת המידות מעוררת אמפטיה.

      המראה הרזה אם כך, הוא הקצנת סטייל שיצאה משליטה ואינה מחוברת באמת לקהל הצרכנים. לאור הבשורות המשמחות הללו יכולות הנשים הממוצעות בגודלן, להתרווח עם כל השישים הקילו שלהן על הספה - לא לוותר על סלט בריאות אך מדי פעם גם לחטוא בלאפה.

      התקווה היא שמפרסמים ומעצבים יפנימו את תוצאות המחקר, אם לא יושפעו מההחלטה האחרונה של עיריית מדריד שלא להעלות למסלולי התצוגות בשבוע האופנה, דוגמניות רזות מדי – החלטה שהיכתה גלים בשבועות האופנה בעולם כולו ולא הגיעה בזמן כדי למנוע את מותה של דוגמנית רזה על מסלול תצוגה, לאחרונה.

      האייטיז היו שפויות

      למודאגים מהרזון האופנתי, יש להזכיר כי המשקל האידיאלי הוא עניין אופנתי. בתקופת האבן, האישה האידיאלית לא סבלה מעצמות כבדות, אלא הייתה, פשוטו כמשמעו, דבה. האישה האידיאלית של הרנסאנס הייתה קטנת שדיים ורחבת אגן וירכיים. ורק לפני חמישים שנה, האישה האולטימטיבית - מרלין מונרו, הייתה מלאה בכל המקומות הנכונים. בשנות ה-60' פרצה טוויגי הרזה, בשנות השמונים עוד התפעלו מסינדי קרופורד עם הגוף הבריא ובשנות ה-90 חלה רגרסיה עם ההתלהבות מקייט מוס ומהמראה הרזה והחלש שלה.

      בעקבות התכתיבים האופנתיים הללו נרשמו האנורקסיה והבולימיה כמחלות הפסיכיאטריות הכי "אופנתיות" בעולם בכלל ובארץ בפרט.

      כתגובת נגד להירואין שיק, יצאו מספר חברות אופנה, ביניהן בנטון וקום איל פו, בקטלוגים המתריסים נגד הרזון, אך למרבה הצער לא היה מדובר בטרנד פורץ דרך אלא בגימיק שיווקי עם אמירה חברתית ותו לא.

      לא ניתן לסמן את תעשיית היופי כאחראית הבלעדית לעניין. גם לתקשורת יש השפעה רבה באופן בו אנו תופסים את השומנים. נינט אמנם שומרת על רמת פופולאריות יציבה מאז שנת 2002, אך לא ניתן לומר את אותו הדבר לגבי המשקל שלה.

      כולנו מאוד שמחים לדעת שהנינה התמכרה לפילאטיס, אך היא עצמה הודתה שהדיאטה שערכה נעשתה בין השאר בעקבות ביקורות בוטות מצד התקשורת בדבר משקלה. אין ספק שכל דבר שנינה הייתה מוכרת לנו, גם עם עשרה קילוגרמים עודפים, היינו קונים, אך האם יודה היה קונה? זאת לא נדע לעולם.

      הזמן לריפוד החורף

      האמבוש התקשורתי שנעשה על בריטני ספירס, פעם פצצת אנרגיה דרומית וחמה, וכיום אם לשניים שמתאוששת משתי לידות צמודות, היה אכזרי מכל. הפפראצי לא חסכו בתמונות שהתמקדו ללא רחם בקילוגרמים העודפים שהוסיפה למשקלה, כאילו לאישה בהריון ולאם טרייה אין זכות השמנה. ובריטני, היא כנראה לא תמכור עוד הרבה אלבומים, ובטח שלא פפסי וסקצ'רס.

      אז האם, בעקבות המחקר שהתפרסם, יחולו שינויים בהרגלי הליהוק של הדוגמניות? מסופקני. אך הטיימינג של פרסום המחקר לא יכול להיות טוב יותר עבורנו, הנשים האמיתיות, כי רק נשים אמיתיות יכולות להוסיף בשקט בימים אלה את חמשת הקילו החורפיים, ולהודות בכך שפילאטיס זה נחמד, אבל קרם ברולה זה פשוט גאוני.