שבוע האופנה במילאנו לחורף 2012-13 נפתח אתמול (שבת) בבוקר, וכבר מסמן את תחילתה של עונה עשירה במיוחד, המעידה על כוונות של מעצבים לקחת סיכונים. הבשורות והמגמות נערמות במהירות החליפה הגברית, שהיא צרה אף יותר מהמוכר ומוגשת לרוב ברכיסה כפולה, ניצבת במרכז תשומת הלב, ועליה מפעילים המעצבים אין ספור מניפולציות, בין היתר מיני חיתוכים, בלוקי צבע או פרופורציות רדיקליות. זאת ועוד, המעילים, אולי פריט החורף האולטימטיבי, ממשיכים את הכיוון שנבט בעונה הקודמת והם נעשים ארוכים יותר, חוצים את קו הברך. לרוב הם גם מקדמים צללית כוחנית, הדומה לעיתים לגזרה הפופולרית בשנות הארבעים של המאה הקודמת, בזכות חגורת מותניים הממוקמת גבוה מהרגיל בשנים האחרונות.
בדרך שמזכירה דווקא את חורף 2009 של המותג D&G, צמד המעצבים האיטלקי דולצ'ה וגבאנה החווה קידה הפעם לשורשי הרומנטיקה האיטלקית, כולל תפאורת האופרה המתבקשת ברקע. מתוך השראה שמצאו בשכמייה אלגנטית וישנה בנו השניים מפגן מפואר, המשלב בין חזות מעמד הפועלים של שנות ה-20 של המאה הקודמת (שורה של בגדים תחתוניים בגוון העור לא הותירו שום ספק) עם ההידור המצועצע של אמנויות הבמה במאה ה-19 ואף לפני כן. מעילים מצויצים ברקמות זהב מפותלות, כמעשה הרוקוקו או הבארוק, ניצבו כניגוד למכנסיים מחויטים אפרוריים באורך השוק, כאחת הגזרות הפופולריות בשליש הראשון של המאה ה-20, שתחתם הציצו גרביים מקושטים. את העודף התיאטרלי, שנגזר בזכות ז'קטי נפוליאון או גלימות אריסטוקרטיות המזכירות הפקות במה פומפוזיות, איזנו החליפות, שנגזרו קרוב מאוד אל הטורסו והיו בעלות דשים קטומים בצבע קונטרסטי.
אם דולצ'ה וגבאנה יצרו דרמה תקופתית באיכותה (ספק אם היה צופה שלא חשב על פנטום האופרה), הרי שהקולקציה אשר יצר רף סימונס לז'יל סנדר פרטה על נימים אחרים לגמרי. בעזרת שימוש כמעט בלעדי בצבע שחור, ובבדים בעלי זיקה פטישיסטית מובהקת, כמו עור או ויניל, ברא המעצב הבלגי 'אדם עליון' חדש. חליפות ברכיסה כפולה העשויות עור, שהיו צמודות בכוונה גדולה, סירבו להרפות מההקשר המיני. שלל מעילים, שהמשותף לכולם היו הפרופורציות הנדיבות הארוכות כל כך, נגזרו מחומרים מבריקים גם כן, שהפיחו במפגן הכוח הזה איכות חלקלקה, כמעט ארסית. יש מבקרי אופנה שכבר הצביעו על קשר אסוציאטיבי בין הקולקציה לסרט The night porter, אותו סרט ששימש את לואי ויטון בקולקציית החורף האחרונה ואשר מגולל את הסיפור הסדיסטי בין ניצולת מחנה ריכוז לקצין נאצי לשעבר.
ועדיין, סימונס מסרב לייצר מבעים טוטאליים. מול העוצמה האלימה צצו רגעים של ילדותיות מלאת הומור, שהייתה מדוייקת פי כמה מהינשופים של ברברי מאמש. סריגים שעוטרו בדמות של לוויתן או דינוזאור היו סיכה בבלון האפל, שמצד אחד ביטלו כל אפשר לפרש את יצירה הזו באופן מוחלט, ומנגד- רק העצימו בה, על דרך הקונטרסט, את הקינק.
גם התצוגה של ולנטינו רשמה שיאים
מתי יוכתר מנהיג חדש לאופנת הגברים?
