הקולקציה של קסטרו לקיץ 2012, שהוצגה הערב (ראשון)במרכז הירידים בתל אביב, רחוקה מלהיות עוד קולקציה במניין העונות. מסתבר, שלא מעט תלוי על כתפיה. שבוע לפני תצוגת האופנה ציינה אתי רוטר, מנכ"ל משותפת לקסטרו, כי מטרת העל של הרשת שונתה לאחרונה - לא עוד להוביל בקטגוריית 'אופנת הקז'ואל בישראל', אלא להיות חברת האופנה המובילה בכלל.
האם נטש הקהל הישראלי את הג'ינס והכפכפים? להפך. בקסטרו הבחינו (אולי באיחור) כי הם מחמיצים קבוצת לקוחות יקרה ובוגרת יותר, המעדיפה אופנה בעלת אוריינטציה מחויטת, והחליטו לפעול כדי לחזר אחריה, באמצעות קו אופנת 'סמארט' בשם 'בלאק', המצטרף אל אופנת היומיום המוכרת, שתכונה מעתה 'רד', ואל קו הג'ינסים הנרחב שקיבל בהתאמה גמורה את השם 'בלו'.
ייתכן שמעמד שלושת הקווים, אשר הוצגו על המסלול מעורבלים זה בזה, הכתיב תצוגה גרנדיוזית מהרגיל, לפחות מבחינת חומרי ההפקה. המסלול עצמו נבנה כצמד רמפות אדירות מימדים ומשופעות על רקע של חולות מדבר, כשהדוגמנים והדוגמניות מטפסים מעברו האחד, ויורדים במורד. הכוונה לא הייתה לצטט סיפור מקראי או את ירידתו של משה מהר סיני, אלא להוות תפאורה לסיפור ההשראה המרכזי של הקולקציה, שרובו ככולו מעין מעשייה אתנית חסרת גבולות או אוריינטציה קונקרטית, המערבבת בין צבעי תבלין ובו?בו?-שיק, הדפסי איקט שבטיים, דפוסי פייזלי הודיים או רמזים לצלליות ג'לביה ערביות. רק לקראת סופה של התצוגה ניכרה תפנית קלה, והמזרח הקרוב זכה לנגיעות אסייתיות ולדגש על בגדים מחויטים, כמתחייב מתוך קו הבלאק המדובר.
מה זה בובו-שיק?
כבר מהמראה הפותח של התצוגה, גל גדות בשמלת סאטן זהובה וארוכה בעלת שסע כפול ויונתן ווגמן במכנסיים צרים וחולצה בהדפס אפריקאי, נקבעו יחסי הכוחות בין קו הנשים לגברים, כאשר אלה האחרונים יצאו עם ידם על העליונה. על אף ששני הקווים חלקו השראות משותפות, ניכר שמעצבי קו הנשים העדיפו לנצל אפקטים זולים של רושם, בעוד שמעצבי קסטרו-מן ניצלו את 15 הדקות כדי לכונן פנטזיה (גם אם במחיר של פריטים שלא יימכרו לעולם).
הרי נדרשת יותר מאשר יכולת ההתבדרות של שמלת מקסי ברוח כדי לחולל דרמה, ונדרש יותר מאשר עור חשוף תחת תחרה שקופה כדי לעורר אווירה מינית, ועדיין קו הנשים השתמש בכל אלה על המסלול ביד רחבה, כדי לגשר בין רגעים של אופנה מרוסנת. למרות פרשנויות נאות לטרנד האתני על המסלול, שנראו בשמלת קשירה בהדפס 'מיסוני' מזוגזג, מעיל פרקה קליל בצהוב-סורבה, שמלה שחורה שמחשופה עוטר זהב או שמלת שמש עצומה שנעשתה כבהדפס תאי-דאי צבעוני ומרצד, ההיצע העונתי לנשים זיגזג בין רגעים של הגזמה לא מנומקת (שסעים עצומים או כפולים בשמלות הערב; פאייטים על שמלה שחורה וחשופה לגמרי; מעין סריג-שמלה מחורר לחלוטין וחסר אניגמה) לבין רגעים שאינם מחודדים ואינם משוכללים דיים. בין היתר, שמלה בהדפס גראפי גיאומטרי ברוח שמלת המונדריאן של איב סן לורן, שהייתה מחווה אחת מיני רבות בהיסטוריה האנושית, או אוברול בהדפס זברה, שנעדרה ממנו אלגנטיות הרגישה לזמן.
הקולקציה לגברים, על אף פערים מהותיים בדרך בה היא משתקפת על המסלול לבין הנראות הקלוקלת שלה בסניפי המותג, הייתה אנרגטית פי כמה וסוחפת בעושר הוויזואלי שהציעה. כצפוי בקטגוריה כזו של אופנה, היא לא הייתה מקורית הדפסי האיקט שנגעו בכל, ציטטו את קולקציית הקיץ של ברברי; מכנסי העור הקצרים והגופיות שיחזרו צללית חשובה מזו של ורסצ'ה - אך היא לקחה את אותם רעיונות של אחרים ומינפה אותם לכדי יצירה מודרנית ורלוונטית.
השימוש במרקמי הצבע החיים, ובהדגשה שלהם על ידי הגשתם במנות עצומות, עמדו בלב העניין, לצד צללית כללית רפויה למדי, ומוזה גברית מחוספסת יותר מהמקובל בשנים האחרונות. מצד אחד, טוניקות ארוכות או חולצות מכופתרות מוכתמות בצבע, אשר נלבשו מעל למכנסי שרוואל מקושטים. מצד שני, חולצות טי בעלות שרוולים קצוצים, חלקן מחולקות לשני בלוקי צבע, אשר צעדו לצד בלייזרים הדוקים שנצבעו בגווני שקיעה וים. בין לבין, נותר מקום לפריטים שנויים במחלוקת, כמו אוברול עשוי קנבס מאובק, אשר הוגש בצללית צרה מהרגיל ועם מעין טלאי מאורך שכיסה כל אחת מהרגליים.
ניתן לשער שמתוקף הכוונה לשוות למתרחש על המסלול אווירה אלגנטית יותר, מינון בגדי הג'ינס לשני המינים, חוליה משמעותית בקסטרו בדרך כלל, הופחת למינימום. למעשה, כמעט ולא היו על המסלול מכנסי ג'ינס במובן המוכר. במקומם, נוצרו שורה של עיצובים בעלי רוח קלילה יותר, מחומרים דקים כמו כותנה רכה או טנסל ובגווני ביניים של כחול, ויצרו עניין מחודש בנעשה. שמלות ארוכות נאספו בחגורת אובי, אחרות הוגשו בצווארון מנדרין מעודן, והיה בהן רגע חמקמק של זוהר רב שכבות וצללית פריכה. תוספת מבורכת, שקיבלה ביטוי גם בפריטים לגברים, היו פריטי הדנים המודפסים במעין בהרות לבנות וקטנות אשר התגבשו לכדי עיטורי אלף לילה ולילה.
הבשורה של בלאק: השחור החדש שווה את כל הרעש?
צילום וידאו: דייב שחר
עריכה: אמיר קוטיגרו