בעונות האחרונות אנו ערים לתופעה הולכת וגדלה המתכנה "קולקציית קפסולה". המושג החמקמק מתאר בדרך כלל מיני-קולקציה שיוצרה בכמות מצומצמת, לפחות ביחס לקולקציות שמשוחררות לחנויות על דרך קבע, והחשוב ביותר שיש בה קונספט חדש ונפרד מההיצע המוכר, שמצדיק בכלל את בריאתה של אותה קולקציה.
כמו רבים וטובים בתקופתנו, גם המושג הזה חווה הזניה קלה. בעוד שחדשנות אמורה לככב בתור ערך מפתח כאשר נוצרת קולקציית קפסולה, ישנן קולקציות או מיני-קולקציות לצורך העניין, אשר משתכשכות באותה טרמינולוגיה מעוררת ציפיות גדולות, שלא בצדק.
על הרקע הזה, רשת רנואר משיקה בימים אלה קולקציה נפרדת מהקולקציה העונתית, אשר שמה דגש על פריטי ערב מושקעים, נועזים וזוהרים יותר. האוסף - שמתכנה אגב 'קולקציית סטודיו' בשמו הרשמי - הינו הראשון במינו ברשת, ומעתה ישוחרר אחד כזה מדי עונה.
קולקציית הביכורים של סטודיו לקיץ 2012 מונה 12 פריטים על טהרת הציטוט הנודע All that Jazz (כל הג'ז הזה). במילים אחרות - פאייטים, פרנזים, חרוזים והרבה שחור ברוח שנות ה-20 של המאה הקודמת.
בין הפריטים ניתן למצוא דגמים מוצלחים יותר, כדוגמת חצאית מיני שחורה עתירת מנצנצים למיניהם, שאכן יכולה להשתלב בקלות במלתחה הפרטית. עוד ראויים לתשומת לב הן שמלת מיני שחורה מעוטרת בחרוזים זהובים, ושמלת קוקטייל שחורה אשר חזה מקושט בפאייטים וחרוזים המדמים תכשיט אמיתי.
עם זאת, שאר הפריטים בקולקציה ממחזרים באופן מוצלח פחות את טרנד הפלאפר גירלז (כינוי לבנות הסוררות של שנות ה-20), שהציף את השוק כבר לפני שתי עונות. שמלות הפרנזים לדוגמא, סובלות ממראה זול במקרה הטוב, ומלוק של תחפושת במקרה הפחות טוב. באותו האופן, שמלת צינור שחורה נראית פוליאסטר למהדרין ושמלות מקסי נוספות מתוך הקולקציה חפות כל רוח של מקוריות.
ומה עם הפער?
בפרספקטיבה רחבה יותר, קולקציית הקפסולה של רנואר, שנועדה להיות מעודכנת יותר ועם ערך מוסף ביחס לבגדי רשתות ממוצעים, מסתמנת כחלק מהצהרת כוונות חדשה של הרשת הישראלית, שנוסדה לפני כ-20 שנה. עושה רושם כי רנואר חולמת ומכוונת 'קסטרו' - כלומר הפיכה לשחקנית מובילה בתחום האופנה הפופולרית - וכי לשם היא מפנה את משאביה. אחרי הכל, בעוד שקסטרו עמלה בשנים האחרונות על מיתוג שמיצב אותה בראש רשתות האופנה המקומיות (הן בעזרת בחירת פרזנטורים מוצלחת, מסעות פרסום או תצוגות אופנה מתוקשרות), רנואר שמרה עד כה על מקום טוב באמצע. מקום, שממנו כולם באופן טבעי רוצים לזוז, ולהתקדם כלפי מעלה.
ניכר כי רנואר מנסה לטפס לפסגה (בעונה האחרונה השיקה קמפיין טלוויזיה רחב היקף ותצוגת אופנה גדולה), אך לצד זאת עדיין לא ברור מה מבדל אותה מרשתות אחרות או ייחודי רק לה. חמור מכך, נראה כי מרוב מאמץ להיות "טרנדית" - והאוסף 'סטודיו' מוכיח את הכוונה - רנואר מתרחקת יותר מההזדמנות להתפתח באמת. קידמה אופנתית אחרי הכל באה לידי ביטוי בין היתר בזיהוי מוקדם של טרנדים ומגמות, וסוד ההצלחה תלוי במהירות ובאופן התרגום שלהם. זהו, נכון לעכשיו, עדיין לא המצב.
הדיון הוא אינו ברמת איכות המוצר הגשמי, אלא ברמת המיצוב, כאשר קולקציית הסטודיו של רנואר היא אבן הבוחן המתבקשת. לראייה, שתי הרשתות שחררו קולקציית קפסולה באותו עיתוי בדיוק. קסטרו הבינו את משמעות הדבר ויצקו תוכן מקורי וחדש למונח באמצעות שיתוף הפעולה המוצלח עם המעצב הטרי יונתן זוהר; ברנואר, לעומת זאת, בחרו למחזר טרנד שחוק לעייפה. אם בקסטרו בחרו להוביל, ברנואר בחרו להשתרך.
ברמת הכיס, מחירי הקולקציה מתחילים ב-400 שקלים לגופיה או חצאית, ונושקים אף ל-700 שקלים כאשר מדובר בשמלה. מדובר ברמת מחירים לא מבוטלת, בייחוד כאשר מדובר בייצור המוני של רשת מקומית. הרי גם אם מתחייבים ברשת כי לכל סניף מגיעים 600 פריטים בלבד, וכי המלאי לא יחודש, עדיין הסיכוי להיתקל בשמלה זהה של רנואר באותו אירוע, גבוה הרבה יותר מהסיכוי להיתקל בשמלה של מעצב מקומי הנמכרת באותו מחיר ואף פחות.
היוזמה של רנואר לחדש ולהתחדש היא מבורכת, אך מכאן ועד לתוצאות אמת בשטח הדרך עודנה ארוכה. בינתיים כדאי שם ברשת לוותר על ה'סטודיו' בטייטל (רמז לסטודיו המעצבים) או לפחות להתמקד באופנה שתצדיק אותו.
טווח מחירים: שמלות 429.9-699.9 שקלים; חצאיות 399.9 שקלים; גופיות וחולצות 329 שקלים.
להשיג בחנויות רשת רנואר ברחבי הארץ.
