לפני כשנתיים הכריזה פקטורי 54, רשת החנויות המתמחה בקווים משניים של מעצבי על, על שינוי אסטרטגי. מטרתו - להיאבק בתדמית ההמונית והמסחרית שדבקה בה. במקום פריטי לוגו וקמפיינים מקומיים בטעם רע שאפיינו אותה מתחילת דרכה (כולל אחד שהיה דומה דימיון מוגזם למסע פרסום של בית האופנה הבריטי אקווהסקוטום), רכשה הרשת מותגים נוספים וצעירים יותר, למשל 'מרק ביי מרק ג'ייקובס' ו'אמפוריו ארמני', פתחה חנות דגל עתירת אווירה בקניון רמת אביב, ושינתה את הקניינות כך שתתמקד בעיצובים בעלי אופי אופנתי מתקדם, כולל דגמים שכיכבו בתצוגות האופנה העונתיות.
כעת הבינו קברניטי המותג כי השלב הבא אינו נמנע, וכי אופנה מחייבת טיפוס בלתי נלאה בסולם מסוגנן. במהלך שאפתני הוחלט כי החל מהעונה הבאה תוסיף הרשת למטריית המותגים שלה, שעד היום התמקדה כאמור רק בקווים זולים יותר של מעצבים זרים, גם שורה של קווי אופנה ראשיים. אלה יקרים אף יותר, מוצגים בשבועות האופנה הגדולים בעולם ולרוב גם מאופיינים בקונספטים עיצוביים משוכללים. מבין השמות שהגעתם כבר הובטחה, חלקם לעונת קיץ 2013 וחלקם לחורף 2013-14, ניתן למנות את קולקציית הגברים של ולנטינו, את הקו העילי של ג'ורג'יו ארמני, או מותג מוצרי העור השוויצרי באלי, שבשנים האחרונות עבר מתיחת פנים יוצאת מגדר הרגיל.
"יש דרישה מצד הלקוחות", מסביר את המהלך קניין הרשת, הסטייליסט סיימון אלמלם, שמשמעותו נפרטת לחליפות העשויות להגיע ל-10 אלף שקלים או למעילי עור במחיר דומה. "גם מצד הלקוחות בארץ, וגם מצד התיירים שבאים מחו"ל. גילינו שפריטים שנראים מושקעים - אם הם עשויים עור או שיש בהם רקמות ותחרות, אבל אין בהם לוגואים גדולים - נמכרים יותר. אנשים מוכנים להוציא כסף כשהם רואים שהפריט שווה את זה, שרואים עליו את העבודה".
ז'קט אריסטוקרטי העשוי חיקוי פרוות אסטרחן של ארמני, עם צווארון פרוות ארנבת אמיתית, או שמלת קרושה שחורה של ולנטינו רד המגלה רמיזה מעודנת לפפלום, שניהם מקולקציית החורף החדשה והדרמטית, ממחישים את התנודה כלפי טעם אקסטרווגנטי ואת הפניה שמבצעת פקטורי 54 ללקוחות המשכילים באופנה עכשווית. "אנחנו משלבים בין אימג' ומסחריות. לכן חשוב לנו להחזיק פריטים מתצוגות האופנה, לצד פריטים שהם קלים יותר ללבישה", מעיד אלמלם על הקו המנחה בבחירת הפריטים לעונה, שמכסים בצייתנות כל מגמה חולפת, ממכנסי רכיבה ונגיעות צבאיות, עבור אל שמלות פפלום מדגישות מותניים צרים וכלה בטוניקות פרועות בהדפסים דיגיטליים מבית היוצר של 'ג'אסט קוואלי'.
מלבד הוספתם של בגדים תיאטרליים (על בובה באחד הסניפים ניצב מעיל ברוקד מוזהב ומנוקד באבני חן), להתרחבות הארסנל של פקטורי 54 ולבחירה ברף העליון של מותגים בומבסטיים, שניבטים מכל ווג מצוי, יש משמעות מרחיקת לכת. אי אפשר לנתק את העובדה שרשת פרוסה מדן ועד אילת, וממוקמת באזורים עמוסי מבקרים (נמל תל אביב; טיילת אילת), מסוגלת להביא את אופנת היוקרה אל אזורים מהם היא הודרה עד היום. היכולת למצוא חולצה מכופתרת של D&G ליד נתניה, או שמלה בהדפס מזוגזג של מיסוני בסמוך לרחובות, היא פרק חדש במערכת היחסים של ישראל עם האופנה. לא ירחק היום וכיכר המדינה תצדיק את שמה.
האם האסטרטגיה הנוכחית של פקטורי 54 מרמזת כי ישנם יותר עשירים בישראל? או שהרגלי הצרכנות של בעלי הממון השתנו? או שאולי הם כבר אינם מתרכזים באזור המרכז? ספק, ולא משום שיש שמועות בתעשיית האופנה הגורסות שביצועיה הכספיים אינם מזהירים. הרשת, כמו גם מותגי אופנת היוקרה הפופולריים בעשור האחרון, כבר אינה מתרכזת בעשירון העליון; קהל היעד החדש הוא מעמד הביניים, למוד מגזיני הכרומו ואתרי סגנון החיים. בשבילו היא משמרת את דיזל, פועלת להביא את קו הקז'ואל PS של פול סמית' או פותחת סניפים חדשים (בקרוב במתחם שרונה הסמוך לעזריאלי בתל אביב). והיא גם מביאה לו שמות שהוא יכול רק לחלום עליהם, כדי שתמיד יהיה לו בשביל מה לחזור.
עוד דרמה בוואלה! אופנה:
טרנד הקווילט כובש את קולקציות החורף
חנויות האופנה השוות של טיילת אילת
העקבים הגבוהים בקמבק מטורף