איך מגיעים מהאבות המייסדים של אמריקה לשנות ה-60? למרק ג'ייקובס הפתרונים. את המסע הארוך הזה הוא ביצע אמש (שני), בתצוגת קיץ 2013 שהעלה במסגרת שבוע האופנה בניו יורק, כאשר שבר באופן רדיקלי מהמראה המצועצע ועמוס הברוקד של העונה הקודמת (מי יכול לשכוח את הכובעים השעירים?) ועבר אל מניפסט מודרניסטי, קריר ונקי.
דיווחים שוטפים ועוד קולקציות משבוע האופנה בניו יורק בעמוד הפייסבוק של וואלה! אופנה
הקווים החדים של הקולקציה, שהתפזרו הן כסרטי אורך על רקע לבן בשמלות קצרות למדי, והן כטקסטורת פסים עזה ונוכחת בחליפות חצאית שעקפו את קו הברך, הצביעו על ניקיון מלוטש. ומצד שני, גם על כוונה לייצר הבעה גראפית נוקבת במינימום אמצעים. זהו מהלך המזכיר את קולקציית הגברים האחרונה שהציגה פראדה, שגם היא, על ידי בחירה דומה במרקמים קונטרסטיים ומהונדסים, ביקשה לשחזר את ההתלהבות שחוללו בגדים נטולי באזז עודף בתקופתם של מעצבים כמו אנדרה קוראז' או מארי קוואנט. כאילו וג'ייקובס ביקש לומר זו ההוכחה שאפשר להמציא סערה גם ללא תפאורות המשלבות קרונות רכבת או בגדים השזורים בזהב, שני טריקים ששימשו בעבר את המעצב. לעיתים, כל מה שצריך הוא בחירה מדויקת של מרקם וצורה.
העובדה שעל אחת החולצות בקולקציה, מעין סוויטשירט קצוץ וקצרצר, הופיעה דמותו של מיקי מאוס, רמזה על כוונותיו המשוכללות יותר של המעצב. ג'ייקובס מעוניין בקלאסיקה, ואולי יותר מכך בקלאסיקה פופולרית, כמעמדו של העכבר המפורסם בעולם. והוא גם מכיר בכך שכדי להצליח במשימה צריך להוריד מעט את הטון, להפוך את המראה הכללי לגנרי ופחות ספציפי. אמנם שום דבר אצל ג'ייקובס אינו סובל מפשטות יתר, אבל קשה שלא להבחין בתבניות המוכרות החצאיות הנמוכות מעט, הוואריאציות על חולצות פולו (שזכו לרבידות מועצמות כשושנה) והרמזים הברורים לבגדי ספורט אמריקאיים. אלה שידרו בעיקר ביטחון, במובן הטוב של המילה.
כדי לפרוע מעט את הסדר, הכניס ג'ייקובס שורה של שמלות מקסי מפוספסות בפסים עבים, שהופשטו לכדי טונים פסיכאדליים (והזכירו בהתאם את דמויות הנשים בסדרת הסרטים אוסטין פאוארס). המתח בין הקווים הישרים לצורות המעוגלות והמאורכות, והא-סימטריה של הדוגמא (שלפרקים נראתה כמו תעתוע ויזואלי) הציתו רגע בלתי רגיל, שהודלק מהחומרים הזמינים שבנמצא.
עוד על שבוע האופנה בניו יורק לקיץ 2013:
ויקטוריה בקהאם היא מעצבת של טריק אחד?
יש מעצבים שמעדיפים קצת סקס בקולקציות
