באנגלית הביטוי השגור הוא Push The Envelope, בעברית לעומת זאת אפשר לדבר פשוט על תעוזה. שבוע האופנה בניו יורק לקיץ 2013 נפתח ביום חמישי האחרון ולפי שלושת הימים הראשונים, מסתמן שהתצוגות והקולקציות מעט פחות בנאליות מאלו המשוגרות בדרך כלל ממנהטן.
מעבר להעדפה של גווני קיץ מסורתיים, לרבות לבן וגוונים שונים של תכולים וכתומים (כחול-מונקו הוכתר השבוע כצבע המוביל של העונה הבאה), קל להבחין בהשפעתם של מעצבים מודרניים כפיבי פילו מ'סלין' או לזארו הרננדז וג'ק מקאלו מ'פרואנזה סקולר' על האג'נדה העכשווית. ככלל, ניכר טון ספורטיבי מובהק, המשלב בין גרסאות חדשות לז'קטים ברכיסה א-סימטרית למשחק מרווח במיוחד בצללית. עליוניות קופסא קצרות המזכירות חולצת מיזע גדולה שנגזרה בשוליה או גרסאות משוחררות למכנסי אימון רחבים חוזרים על עצמם שוב ושוב, אולם מבלי להסגיר רישול, אלא דווקא חיוניות עירונית, שאינה נדרשת לקישוטים מיותרים.
מתאים ללקוסט, מותג בגדי הטניס הוותיק שכעת זוכה לעדנה, לשמש כסמן ימני לתופעה האתלטית. המעצב פיליפ אוליביירה בפטיסטה, ניקז את מורשת הספורט אל נתיבי פופ מלאים בהומור ויצר מערכות לבוש מתואמות עם הדפסים צפופים, הקשורים כולם אל מושגי מפתח בלקוסט. איורים של מחבטי טניס מיניאטוריים או של חולצות פולו מקופלות, כמו גם כדורי טניס, כיסו אין ספור פריטי מפתח בקולקציה, שנהנתה מרוח צוננת ומעוררת בזכות פלטת צבעים בהירה וקורנת וגזרות אווריריות. מנגד, פריטים חלקים הפנו את תשומת העין לקו המתאר ולנפח, כמו בשכמיות ארוכות שהתפזרו סביב או חולצות בשרוולים תפוחים ומעוגלים. אין להניח שהייתה זו יצירה קלת דעת, על אף שמפתה לחשוב כך; טוניקה שקופה, הדומה לחולצת פולו מוארכת, כיסתה גופיה וחצאית מיני תכולה, והוכיחה כי גם במושג שחוק כמו 'שכבות', יש לבפטיסטה דבר מעמיק לומר.
שורשיו הנפאליים והאמן הרב-תחומי אניש קאפור שימשו את המעצב פראבל גורונג כחלק מההכנות לקולקציה, אבל בפועל הוא נותר באותה משבצת בה התמקם בשלוש השנים האחרונות. וזו לא משבצת רעה במיוחד, אם כי עמוסה למכביר. מסתמן שגורונג לוקח על עצמו יותר מידי - בעוד שהדפסים דיגיטליים פרועים משמשים אותו נאמנה, כדי לברוא חליפות שאין לאף אחד אחר (אם עוצמים עין מול העבודה של ריקרדו טישי לז'יבנשי), הרי שמכנסיים קצרים כמכנסי מתאגרפים, לצד שמלות המשוסעות ברבידות קצרות ורומנטיות, ומצבור של שקיפויות בדרגות שונות (כולל איזו נוצה או שתיים), מצביעים על עודף של כישרון שאינו ערוך כיאות. גורונג רוצה להותיר רושם עמוק, אבל העבודה הזו, שאף הצליחה לשדך בין פפלום לשמלות בקו מותניים נמוך ומכנסי אימונית, מצביעה בעיקר על היסטריה.
כהרגלו, ניתב אלכסנדר וונג את האנרגיות כדי להמשיך ולהגדיר את מדי הפאשניסטה העירונית. לזכותו יאמר, שבעוד שהוא בדרך כלל מעדיף אפקטים זולים (חליפת ספנדקס ברוח אופנועי BMX למשל) על פני אמירות משוכללות יותר, בקולקציה לקיץ הבא הוא העלה את רף התחכום. ניכר שעניינו אותו נקודות המפגש בין חומרים במרקמים שונים ובין הבד לגוף, ועל ידי התמקדות בהן ברא חיים מסקרנים בפריטי ספורט מוכרים. שמלות צינור באורך ירך או ז'קטים העשויים עור כסוף נתפרו מטלאי בד על בסיס שקוף, ויצרו על ידי כך מקטעים-מקטעים של תצרף גיאומטרי התלוי לכאורה באוויר. וונג אף עודד את הדחף המיני, כאשר איפשר לאותם שסעים מוגדרים לטפס במעלה הגוף, ועל ידי כך לחשוף לפרקים את גופה העירום של הדוגמנית.
סקס הוא האחראי גם לתפנית של המעצב הצעיר ג'ייסון וו. כמי שנחשב לבעל הטעם הצרפתי בסצינה הניו יורקית, עם רפרטואר של שמלות ערב פומפוזיות ומרדניות פחות בסגנונן, היה מפתיע לגלות כיצד הסיט את הרומנטיקה המתקתקה, המפוארת, אל חדר מיטות (הרי כל דייט מוצלח צריך להגיע לכדי מימוש). שמלות עור הדוקות כמחוך ורצועות עור המעוררות אסוציאציות מידיות לבגדי פטיש, חצאיות מקסי שהורכבו משכבות של טול שקוף במיוחד, ואפילו חזייה סוררת ורקומה, הצביעו על להט מונע פרומונים. מנגד, בלייזר מחויט אך שקוף, שימוש בהדפסי גבעולי-פרחים חיוורים או תחרה שנוצרה בחיתוכי לייזר, הוכיחו ידענות טכנית שמנעה מהכל להפוך לעיסה פורנוגרפית. והעובדה שעדיין היה ניתן לזהות את כתב ידו המעודן, למשל בחצאיות הפפלום המעודנות או בחולצות המכופתרות שנרכסו עד הסוף, רק הוסיפו לאותנטיות של המבע.
ואם כבר מדברים על המרות של דבר אחד באחר, הרי שג'וזף אלטוזארה הדארלינג החדש של ניו יורק, שזכה לאחרונה בפרס סברובסקי לבגדי נשים יצר מבגדי עבודה את ההפך המושלם. מנקודת מוצא של בדי כותנה עבים ובלתי מלוטשים כג'ינס ובגדי עבודה, יצא אל ז'קטי דגמ"ח מפוסלים ועתירי תפרים מודגשים, שהונחו על הדוגמניות כשכמיות עתירות רושם; מעין הוכחה שאפשר לבורא זוהר גם עם החומרים הנדושים ביותר, אלה שלכאורה אינם ראויים ללקסיקון האופנה הגבוהה. ועדיין, המעצב לא ויתר על משי או חוטי זהב. כמעט ברגע אחד שינתה התצוגה את כיוונה, והחליפה את הלך הרוח המחוספס והיומיומי בנוצות של טווס. קשקשים מטאליים על רקעים של כחול רויאל, או גדילים מרשרשים בשולי חצאיות עיפרון, שריצדו עם כל צעד, שולבו עם מוטיב חוזר של צעיפים אוריינטליים, שנקשרו כנחשים סביב פלג גופן העליון של הדוגמניות. הברווזון האפור, נעשה לברבור.
עוד על קיץ 2013 בוואלה! אופנה:
איך הפכו תצוגות האופנה לפסטיבל תוכניות ריאליטי?
הוכתר הצבע המוביל לקיץ 2013