נקודת המוצא לתצוגת האופנה של דורית בר אור למותג 'פה פור טואה' היא, שמדובר באחת התצוגות המבוקשות בשבוע האופנה. . לבר אור מעמד של ידוענית מקומית בזכות כישורי משחק, הילה קוסמופוליטית בזכות חברים מעבר לים (בין היתר הדי ג'יי ואיש האופנה מרסלו בורלון, שאף תקלט בפתח האירוע) ויכולת להקסים את 'טורי המתלבשים' במוספי הרכילות. אבל כל אלה הן נקודות חיצוניות ליצירת אופנה, והבוקר (שלישי), בר אור נדרשה להוכיח שוב את יכולותיה כמעצבת, גם אם בקהל התיישבו להם אושיות כעדו רוזנבלום, קרן מור ואחרים.
קטלוג גדול מימדים וצבעוני שהונח על כיסאות השורה הראשונה, פס קול שהורכב מלהיטים צרפתיים-איטלקיים-ספרדיים תקופתיים (מ'פ?רולה' ועד 'בסמה מוצ'ו') וסרטון שתיעד מעין ריזורט שוקק מלפני חצי מאה, אותתו כי את מקומה של אום כולתום המוזה של תצוגת השנה שעברה תתפוס זווית ים תיכונית אחרת. ואכן, לא היה ולו פריט אחד שחור על המסלול, בניגוד לקולקציה ההיא, שהורכבה משחור וזהב בלבד.
אבל גם אם הדעות לגבי קולקציית אום כולתום היו חלוקות בזמנו, קל היה להבחין מדוע הייתה נקודת השקפה יעילה לבר אור. כנציגה אותנטית של הלבנט, מי יכול להביא לאירופה ולמקומות אחרים (בהם היא, אגב, מוכרת בהצלחה יחסית את עיצוביה) את אותו שיק פסבדו-ערבי טוב ממנה? כעת, כאשר בחרה בקולקציה לקיץ 2013 להתרחק מאותו הסגנון מרחק גדול, ניכר שהיא גם איבדה את היתרון היחסי שהיה לה.
בר אור ציטטה מכל הבא ליד, ובצורה נרחבת כל כך, עד שהיה בלתי אפשר למצוא חוט מקשר משמעותי בתוך הפאזל האין סופי. למעשה, כל קלישאת פאם פטאל שהכירה האנושות המודרנית, מבריז'יט בארדו ועד ג'סיקה ראביט, הופיעו באופן כזה או אחר על המסלול (וזה המקום לציין את עבודת השיער והאיפור המשכנעת של מיקי בוגנים). אלה נפרטו לפריטים קונקרטיים - שמלות בנוסח הניו לוק של שנות החמישים, עם מחוך נוקשה וחצאית מלאה; שמלת בת ים באדום להבה חושני, שאגנה? רופד כדי לפסל צללית נשית מוגזמת; קריצות גראפיות קונטרסטיות לשנות ה-60; ועד לחליפה היפית ברקמת פרחים או גלביות אוריינטליות ברכיסה מוצלבת המשובצות באבנים, שהעלו בזיכרון פרקים מסוימים בביוגרפיה היצירתית של איב סן לורן.
אלא שמכלול הרעיונות הזרים האלה, למרות קשת צבעים מגרה ומאירת עיניים, התקשה לצבור אנרגיה. אפילו אם פריטים רבים היו מנוגדים לשמלות המזרחיות שבר אור נודעה בהן, הם לא היו רעיונות רעננים כשלעצמם; מחמיאים אולי, עשויים היטב בוודאי, אולם הם נועדו לצריכה קלת דעת.
ועם זאת, אי אפשר להחטיא את ההתפתחות הטכנית של בר אור. מכנסי אימונית רחבים שנבנו מטלאי עור או מחוכים מרופדים שנשתלו בתוך פריטים רבים, הוכיחו כי המעצבת מסוגלת להעמיד פריטים מחוייטים ובנויים היטב, ולא רק בדי ענק שנועדו להצטלצל ברוח. אחרי שנחצתה המשוכה הזו, נותר רק למצוא מקורות ראויים יותר וחבוטים פחות להשראה.
הסיקור המלא של שבוע האופנה גינדי תל אביב
